אריק י.

אריק י.

בן 31 מחיפה




» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 11 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 12 שעות

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של אריק י.


מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים


ברוח הימים האחרונים של 9 באב, יצא לי להרהר מעט עם עצמי על הנושא הזה - או על המושג - הרחב, העצום והבלתי נגמר שנקרא "אהבת חינם." ולמען האמת, הגעתי למסקנה שהיא לא הכי מעודדת או מלבבת. אני חושב שכל זמן שבני האדם בעולם לא חושבים אותו הדבר ולא מרגישים את אותו הדבר, וכשלכל אדם מוח אחר; דעות שונות, רצונות שונים, רגשות שאינם זהים, מצב כלכלי נפרד, מצב חברתי נבדל, אז לא תיתכן באמת ובתמים אהבת חינם בעולם, כי אין ממש תשתית או תנאים נוחים או קרקע פורייה לאהבת החינם הנכספת הזו. אהבת חינם במקרה הטוב שלה יכולה להתרחש אך ורק בתוך קבוצות שהן זהות אתנית או שבטית או מעמדית; בתוך סקטורים וקומונות (מצומצמות) של אנשים שפחות או יותר חושבים אותו הדבר, נראים אותו הדבר, כאלו שנמצאים פחות או יותר באותו מצב סוציו-אקונומי, כאלו שמבלים באותם מקומות ושחווים את אותן חוויות. כל אלו בעצם מביאים את אותם אנשים לחשוב פחות או יותר את אותו הדבר ולהרגיש אותו הדבר ובסופו של יום - זה מביא את אותם אנשים למעין סטטוס קוו של אחדות, ואפילו של אחווה מסוימת. אנחנו כל הזמן מדברים על לחבק את כולם; לאהוב את השונה. לקבל את האחר. אבל אדם לא באמת יכול לקבל את האחר ממנו, כל זמן שהאידאולוגיה של אותו אחר מתנגשת באידאולוגיה שלו הוא, ופוגעת בסקטור שלו או בשבט שלו או בזהות שלו ובערכים שבהם הוא מאמין. כלומר - אם אתה חושב אחרת ממני, אז בהרבה מובנים (או במובן הרחב) אתה פוגע בי ומסכן את הקיום הממשי או העתידי שלי.
כן, זה עד כדי כך. ובגלל זה אף פעם לא תתקיים בעולמנו - הלכה למעשה - אהבת חינם (לדעתי)(לצערי).

נכתב לפני ארבעה שבועות
ישנו נושא שקצת מטריד אותי בשנים האחרונות:
"אנשים מכובדים"
יש לי משפט שהמצאתי, שאני מאוד אוהב: "רחוק ממכובדים ישועה"
כי מיהו אדם מכובד? או שנשאל אתכם אחרת:
מי יותר מכובד בעיניכם - מנקה רחובות או עורך דין?
הומלס מוזנח או שופט בבית המשפט העליון?
נרקומן עלוב מראה - לבוש בבגדים מטונפים וישנים או איש עסקים בחליפה מגוהצת עם עניבה מבריקה?
אישה ערירית החיה לבדה, שמטפלת בקשישים לפרנסתה, או שר בממשלה?
עד כמה החברה שלנו בכלל תופשת בצורה נכוחה ומבינה לעומק את משמעות המושג 'כבוד'.
אדם מכובד על פי התורה, משמעו: אדם שנותן כבוד לזולת (אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? – הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת) ואני מאוד מתחבר לפירוש הזה של כבוד. הוא מאוד מדבר אליי, על אף שאינני מאמין בתורה (אני מאמין רק באל אחד, ולא בתורה, שפנים רבות לה).
עכשיו קחו רגע אחד עם עצמכם, ונסו באופן הכי אובייקטיבי, אמתי, כנה וישר לענות על השאלה הפשוטה של: מי לדעתכם יותר מכבד את הבריות
(בריות = כל יצור חי) - ההומלס המוזנח שמתחלק במזון שלו עם חתול הרחוב שחולף על ידו פעם ביום או השופט?
האישה הערירית שמטפלת בקשישים ומפרישה 10 או 20% מהמשכורת החודשית העלובה שלה לתרומות או שר בממשלה?
חשוב שתפנימו: החיצוניות של האדם אינה קובעת דבר בכל הנוגע לכבוד.
לא החליפה היפה, לא מתק השפתיים, לא ההליכה הגאה ולא תווי הפנים העדינים. ולחלופין - גם לא הבגדים המקומטים והישנים, לא הפנים התשושות, או תווי הפנים הגסים, לא ההליכה המושפלת מבט וגם לא מיטת הקרטונים העלובה והמאולתרת לראווה באמצע הרחוב. כל אחד יכול להיות מכובד (מכבד) וכל אחד גם לא.
נכתב לפני 3 חודשים
הכל הבל הבלים
התענוגות קשורים בחבלים
התשוקות משתקות
והשתיקות שוחקות

הכישוף שרד את כל המלחמות
התפילה החזיקה מעמד רק עד חצות

היא רק רצתה לברוח
ולא לסלוח לאיש
לשרוד מחדש במקום אחר
מההתחלה ועד הסוף הרע
מבראשית התמימות
ועד אחרית הקהות

חיים קשים שאינם סובלים דיחוי
זכרון מר שמדמם בתוך המיטה שלה
על יד החלומות שהיו לה

והעץ הגדול שמסתיר את הכל
את הלילה
את היום
את הירח
את השמש
את הכוכב
את השקט
את התקווה
את האהבה
את התמימות שפעם הייתה

היא כבר לא יודעת אם בחוץ טוב או רע
נכתב לפני 4 חודשים
על מה הוא מדבר האיש הזה עם הדיכאון
והגברת שם עם השיגעון
האדון עם הפחדים
והאישה עם השדים האפלוליים

ממה כולם בורחים
ולמי הם מחכים

הכנר עם הקצב
והמשורר עם העצב

למה הם מצפים

המלצר עם החלומות
והמיסטיקנית עם החזיונות

ממה הם דואגים

שערי הרחובות סגורים הלילה לחמלה
נעולים וחסומים לאמונה
לציפייה
להתרחשות טובה

ובתוך הבתים העתיקים
מעשי אהבים של רבבות זוגות תשושים
רוחות רפאים של החיים

יתומים מאב של שלווה
ומאם של חדוה

רחוקים וזרים מתמימותו של האור
מהופנטים ובוהים במסך השחור

עד שיתחילו לחלום
נכתב לפני חצי שנה
קטפתי לך את השושנים הכי כהות
שהיו בגן של האוהבים היתומים
ועכשיו ידיי מגואלות בדם של ציפייה ותקוות
של אלו שלא ידעו זמנים רגועים של שגרת אהבה וגירויים פשוטים

תמיד אמרת לי שרומנטיקה ומוות הם שני העסקים הכי משגשגים של אלוהים
את לא מאמינה בגורלות ובקללות,
לא במזלות וגם לא בתפילות
רק בחיים סבוכים ותהומות

בחלומות הלילה שלי את פחות מזיקה לעצמך
אך במציאות של הבוקר את לא משאירה מקום לתקוות
אני רוצה לדעת רגעי נחת שלווים יחד אתך
כי כבר מזמן ויתרנו שנינו על אושר

ובכל זאת, ממשיכים לחיות...
ממשיכים לשרוד, לשתות, לרקוד,
לשרוט, לצעוק, לסעור, לחבוט,
לבעוט בקירות, לבהות בתקרות,
לבלוע ולירוק, לצרוח ולשתוק
לדמיין הרבה ופחות ללמוד.
נכתב לפני 9 חודשים
הם חושבים שאני כזה גיבור גדול
הם לא יודעים...
הם לא יודעים שאני חייב להיות רע בכדי לשרוד
מוכרח להיות טוב בכדי לבכות
מוכרח לדקלם שתיקה (רוב הזמן) כדי להיות

בתקופות היפות שלי אני דומה לאמא
בתקופות הרעות שלי מאוד מזכיר את אבא
זו תפילה שמתארכת ונפרסת על פני רצועת חיים שלמה

אני ג'נטלמן שברירי אך מופרע
שצועד כבר שנים ארוכות
במעגלים
כעיוור
בלב ליבה
של הדממה הזרה
הכל כך מעורפלת
כל כך מנוכרת
כל כך חידה








נכתב לפני 11 חודשים
הקוראים:



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ