חלמתי הלילה חלום ובחלום הכל היה ריק. היו שם בתים ריקים מספות עם חלונות ריקים מנוף וקירות חשופים ובודדים. הבתים עמדו על גבעות חשופות, ובתוך הבתים ועל הגבעות הסתובבו אנשים עם פה ריק משיניים ועיניים ריקות מאישונים ועור ריק מצבע. הכל היה רעוע בחלום. הכל רעד ועמד להתנפץ, הבתים והחלונות והגבעות הריקות והאנשים הריקים עמדו להתנפץ. היה שם אין-אחד-גדול, כמו ציור בצבעים דהויים, שעמד להפוך לרסיסים.
התעוררתי מהר מהחלום, מתנשמת ומתנשפת, ורציתי לברוח לכל מקום שיש בו משהו. לגבעות לא-חשופות, לבתים מרוהטים, לאנשים עם עצמות ושרירים. לברוח לכל דבר שיש בו קצת משהו, בו אין אין-אחד-גדול. להיאחז בו ולא לברוח, למלא את הריק. לדחוק את האין לפינה, שיישאר אבק דק. להתמלא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה