תפוזים – שירה סובל
הוא מקלף לה תפוז, זהו אחד הפינוקים שהיא הכי אוהבת. היא שונאת להתעסק עם פירות. אז בקיץ הוא חותך בשבילה אבטיח או מלון לקוביות גדולות ומתוקות, ובחורף הוא מקלף עבורה תפוז, וגם בוצע את הפלחים.
"איך עבר עלייך היום, אהובה?"
"הכול כרגיל, ואצלך?"
היא מסתכלת עליו ושמה לב שצמחו לו כמה שערות זעירות על האף. אלוהים ישמור, מתי זה קרה. היא חייבת לומר לו משהו בנדון.
"טוב, הרבה עומס בעבודה."
המיץ של התפוז דביק ועכשיו היא חושבת על ארוחת הצהריים למחר. האם היא תכין שניצלים כפי שבנה אוהב למרות שזו ארוחה רק ליום אחד, או שאולי תשקיע בתבשיל שיספיק ליומיים. בעצם, החורף כבר בפתח, אז למה שהיא לא תכין מרק.
"ואיך אתה מתגבר על העומס?"
אבל הבן שלה לא אוהב מרק ירקות ובעלה לא אוהב מרק עוף. טוב, תמיד אפשר ללכת על ברירת המחדל ולהכין מרק עדשים, השאלה הנשאלת היא האם יש בבית עדשים. נמאס לה ללכת לסופר לעשות השלמות. למה רק היא עושה את הדברים האלה בבית.
"חייבים לשכור אנשים חדשים, אנחנו מעט מדי אנשים ויותר מדי עבודה, אבל התהליך לוקח המון זמן, משאבי אנוש כל כך לא יעילים."
התפוז הזה מצוין, היא חייבת לקנות יותר תפוזים, וגם קלמנטינות לילד, הוא אוהב לקחת אותן לבית הספר, חבל כל כך שהילדה לא אוכלת פירות, איך אפשר לחיות ככה. כדאי להכין לה משהו מפנק לשבת, היא מגיעה השבוע מהצבא. אולי הם יזמינו גם את סבתא? לא בא לה, אבל אם לא תזמין אותה בשישי תצטרך לפגוש אותה בשבת, או באמצע השבוע, חס וחלילה, לא יעלה על הדעת.
"אני בטוחה שאתה מסוגל להתמודד. קטן עליך. כבר עברת תקופות קשות מאלו. העיקר שיש עבודה, נכון?"
אם היא לא תזמין את סבתא בשישי או בשבת אז אולי היא תלך אליה לבדה בשלישי בערב, אבל אז סבתא לא תראה את הנכדים, היא תרצה שהם יתראו גם בשלישי וגם בסוף השבוע וזה לא בא בחשבון. לא, היא לא מוכנה, יש גזרות שהציבור לא יכול לעמוד בהן.
"ברור, לא שכחתי כמה זמן לקח לי למצוא את העבודה הזאת. אני לא מתלונן, רק חבל שלוקח למשאבי אנוש כל כך הרבה זמן למצוא עובדים חדשים."
אז אם אני לא נפגשת עם סבתא בשלישי אני יכולה לפגוש חברה, אולי ללכת עם מישהי לסרט. אני לא בטוחה שבא לי. בזמן האחרון ממש לא בא לי כלום. זה נכון שכשהיא בסוף עושה והולכת היא נהנית, אבל הכבדות הזאת, הלאות הזאת... זה משבר גיל החמישים? היא תוהה בינה לבין עצמה.
"חמוד, אתה יודע מה זה משאבי אנוש, הגוף הכי פחות יעיל בארגון. בסוף זה יקרה."
אבל היא בכלל לא בת חמישים, היא אומרת לעצמה. אז למה היא מכניסה את עצמה לסרטים. זה בעלה שציין לא מזמן חמישים ולכבוד המאורע גידל כמה שערות בלתי אטרקטיביות בעליל על האף. חוץ מזה, זה טבעי שלא תמיד רוצים לצאת מהבית. למה היא תמיד צריכה לבקר את עצמה על כל דבר.
"טעים לך התפוז?"
אולי היא תזמין את גיסתה לסרט. בעצם, שהגיסה תזמין. אי אפשר עם היחסים החד צדדיים האלו. אבל אולי היא לא צריכה להתחשבן עם הגיסה. התחשבנות עושה קמטים, או כך לפחות אומרים בפייסבוק.
"כן, מאוד, אפשר עוד אחד, נשמה?"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
