אנחנו נופלות
ולא אכפת לי, באמת
חוסר החמצן לא מפריע לי
גם לא הרוח שמצליפה וגונבת ממני את האוויר המועט שנותר בריאותי
לא הכבדות היא זו שמושכת אותי מטה
זה לא הפחד שמתחנן שכל זה ייפסק
הכאב שבמחשבה על התרסקות לא מרתיע אותי,
באמת,
(כמעט) אף פעם לא שיקרתי לך
אכפת לי רק שאנחנו נופלות בנפרד
אחותי,
תחזיקי אותי?
(יש לי משהו לספר לך, סיפור אמיתי
היום בא מסיונר ודפק על דלתי
שאל אם הוא יכול להציע לי תקווה
רציתי לומר שאני מעדיפה אהבה
ויש סיבה שכל זה נכתב בסוגריים
עד נפש, עד נפש הגיעו המים
אילו מים, את שואלת, ואני מדבר צחיח
אין פה כלום, אין לי שפע שאוכל להעניק לך
ובכל זאת הריקנות שלי קוראת לעברך
נמאס לי שכולם שואלים לשלומך
ואני לא יודעת
כבר שנים שלא נוגעת
בך)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה