מכחולי צובע את הדף הלבן,
הדף הלבן של עולמי.
צבעיו בוהקים,
נועזים,
עדינים.
ערבוביה מלטפת,
מעקצצת.
השמיים אצלי ורודים,
הדשא כתום אפרסק,
הבתים צהובים.
רגליי היחפות
משייטות על אריחים ירוקים,
אנדרמלוסיית צבעים מלהטת,
הנעה בתנועות גליות,
חד כיווניות,
אל תוך נפש חצויה.
פורצים מתוך חזי
ונוטפים על עורי הרך.
אני מוריקה את כל הצבעים,
המראות,
התחושות,
מדמה לעצמי את טעמם,
כיין ענוג ומשכר,
יין כור מחצבתי,
נשמתי.
הדבר היחיד שאין באפשרותי לזהות,
הוא צבע ליבך.
האדום הוא?
שחור?
כחול?
שקוף?
אין לדעת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה