מעצבן כמו יתוש/זבוב שמזמזם ליד האוזן...
אבל אחרי נפנוף אחד ביד - עף למקום אחר.
אממ.
לפי מה שאני הבנתי, או אם תרצה - דרך ההבנה שלי את אותה שורה קשורה בקשר הדוק לקודמתה ולשאר הבתים הקודמים...
בעוד בבתים הראשונים אתה מפליג בזיכרונות ותיאורים אופטימיים, מגיע "אבל" באמצע הבית השלישי - שורה אחת לפני השורה המדוברת.
"אבל" היא מילת קישור שסותרת בין שני משפטים או מילת פתיחה לשורת הסבר סותרת לטענה מושמעת. "החזאים היום אמרו שלא יירד גשם, אבל ירד גשם",
אדם 1:"אני החלטתי שנלך עם האסטרטגיה הזו"
אדם 2:"אבל זו אסטרטגיה שגויה, יותר טוב לבחור באסטרטגיה השנייה"
ואת האבל שלך ידידי, יכולתי להבין רק בדרך אחת -
סתירה של מה שנאמר קודם.
הווה אומר -
באותן שתי שורות, "ביטלת" את כל הזיכרונות, את כל הרגעים היפים,
שקעת ברגע דל של עצב - על שאין לך יותר את אותם ימים של הנאה שהיו לך קודם, על ה"צעירות" שהלכה לאיבוד...
ושמת דגש על שני דברים שהזמן מבצע -
1. גונב לך את הימים
2. מונע ממך להיות צעיר שוב...
לגבי הראשון, אכן, גונב ימים (ולילות) הזמן...ואין ממש מה לעשות כנגד זה...
אך לגבי השני, זה לא עניין של זמן - אלא עניין של מנטאליות...
היפוטתית, גם בגיל 100 תוכל לקרוא לה סיפור לפני השינה, או ללכת איתה לאכול גלידה מגביע אחד...נכון שזה פחות מקובל מטעמי נורמות חברתיות, אבל בהחלט אפשרי.
ולזה התכוונתי.
לכן, לא הייתי אומר בהכרח כי השורה מתלוננת, אך בהכרח יש לה טעם חמוץ-מתוק...
תודה לך :)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה