ערימות של אבק מצטברות בין דפים,
סערה שחודרת לבית חמים,
העולם מסתחרר ומשלים עוד סיבוב,
עוד שורה משלימה לעוד בית עצוב.
מבט קר ואטום כבר שכח חיוכים,
של עבר מאושר, מחבואים בשיחים,
חיוך חם ואוהב שנמוג בצללים,
החיים ממשיכים חלומות נמחקים.
אבל רגע, הזמן אז קופא במקום,
איך הגעתי לכאן? מה קרה לי פתאום?
רץ למראה ובוחן את הדמות,
לא מבין מה עומד שם האם זו טעות?
הצל החיוור במראה מתפתל,
זה מי שאני? לחלל אז שואל,
"לא" בפנים מתגבש ועוד לא נאמר,
ואז נפלט בזעקה, וקול בכי מר.
אחריו מגיעה נשימה עמוקה,
אחריה מגיע משפט מקוטע,
הנשימה מתייצבת המשפט שוב חוזר,
לא אפסיק עוד ללחום אני לא אוותר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה