פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 404 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 6 שנים ו-9 חודשים יום הולדת רחלי (live)
"הלו", קולה הצרוד לוחש
"מזל טוב אחותי" אני צורחת
השעה 24:00 היא כבר ישנה, ואני כהרגלי חייבת להפריע לה, הרי לא בכל יום חוגגים יום הולדת.
"קומי" אני מצווה עליה, כנסי לוואצטאפ
"בבוקר, בבקשה" היא אומרת לי בתחנונים.
"אין בוקר, עכשיו" אני יורה בחזרה
אחרי 10 דקות הטלפון מצלצל...
"מתה עלייך אחותי, תודה" היא אומרת, היא כבר לא מנומנמת, היא ערה
"ראית את התמונות" אני שואלת שאלה רטורית
"ראיתי אחותי, תודה" היא עונה
"טוב קדימה תחזרי לישון" אני צוחקת
הבוקר מגיע, אני יורדת למטבח, מרתיחה את המים, מכינה את הקפה שלי, שחור חלש עם חלב, מביטה אל שעון הקיר, השעה 06:00
עולה בחזרה למעלה, אל המשרד, מתיישבת על הכיסא, מחזיקה את הטלפון ולוחצת את החיוג המקוצר ששמור רק לה.
"בוקר טוב, אחותי" היא אומרת, אני פוצחת בסדרת שירי ילדים, קולי צרוד מהבוקר...תרו תרו תרועה, איפה איפה העוגה, למי יש יום הולדת..
היא סובלנית, ממתינה עד שאסיים את מצעד השירים, צוחקת בקול, בין לבין זורקת מילים לחלל "את לא נורמלית" , "את לא אמיתית" , "מאיפה את זוכרת" ועוד...אני מסיימת כמו תמיד בקוצר רוח אופייני "יאלה ביי ביי, שרתי לך, איחלתי לך, עכשיו אני הולכת להעיר את הילדים".
"בוקר טוב", אני אומרת בכניסה לחדרים ומדליקה במקביל את האורות, "קדימה לקום, יש לענת יום הולדת"
"אני יודעת, שלחתי לה ברכה בלילה", הגדולה שלי עונה
"גם אני שלחתי, אמא" מצטרפת אליה הקטנה
"עכשיו אני שולח" עונה לי הבן
הקטן מצטרף אף הוא לחגיגה, "אמא אני מקליט לענת ברכה".
השעה 7:45, בעלי קורא בקול "קדימה לאוטו אנחנו מאחרים", כמו בכל בוקר, אותה מנטרה חוזרת על עצמה.
הם יוצאים מהבית אחד אחרי השני, לא שוכחים לצעוק בקול "הולכים לענת היום נכון אמא?", ואני כמו תקליט שבור שחוזר על עצמו עונה לכל אחד ואחד מהם, כן, בטח יש לענת יום הולדת". הקטן האחרון, נושא עליו את תיק הגן, בפנים רציניות שואל "אמא ומה עם המתנה?", אני מחבקת אותו ועונה לו "המתנה של ענת מוכנה, אתה רק אל תשכח לצייר לה ציור יפה". הוא יוצא מהבית, שמח על המשימה שהטלתי עליו.
השעה 08:30 אני מחייגת אליה
"נו אחותי, מה בא לך?" אני שואלת
"המממ..." היא חושבת
"קפה הפוך עם מלא קצפת, נכון" אני שואלת מתפללת בתוכי שתשיב בחיוב ולא תהרוס לי את ההפתעה
"כן, מתאים, אבל אייך? אני בעבודה" היא עונה לי
אני מנתקת לה את הטלפון, לא משיבה, חייבת לצלצל לשליח שייכנס אליה למשרד לפני שהקפה מתקרר...
"את לא נורמלית" היא צועקת לי אחרי כמה דקות
"חחח " אני צוחקת בחזרה, קוסמת אני
השעה 12:00 אני מצלצלת אליה לשאול אם היא אכלה, היא משיבה בשלילה...
"מה בא לך" אני שואלת
"לא יודעת מה לאכול" היא עונה לי
אני מחליטה בשבילה, דיאטה לא שוברים.
מסיימת במהרה לעבוד, יש הרבה הכנות, טלפונים לגיסי, לילדים שלה, הבית כבר מקושט, אני צריכה לאסוף את הילדים אין זמן.
"מזל טוב" אנחנו צועקים בכניסה לביתה, כולם רצים אליה, מחבקים ומנשקים אותה, הקטן מראה לה את הציור, והיא מתרגשת כאילו פיקאסו בעצמו צייר לה, אני מגישה לה את המתנה הקבועה שלה, כל שנה אותה מתנה, אותם מוצרים, ובכל שנה היא מתרגשת כמו ילדה קטנה, אני והגדולה שלה צוחקות עליה.
"אמא" הגדולה שלה אומרת,"כל שנה רוחלה מביאה לך את אותה מתנה חחח"
"אז מה, זה בכל זאת מרגש, רוחלה יודעת בדיוק מה אני צריכה" היא חותמת בחיוך
כן, אחותי, תמיד ידעתי בדיוק מה את צריכה, ואת ידעת שכל מה שאני צריכה בחיים האלו זה אותך.
את, המשענת שלי, האוויר שלי, הנשמה שלי, החצי השני שלי, את אחותי היחידה.
ת.נ.צ.ב.ה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 6 שנים ו-9 חודשים רחלי... אברהם
יש קהילות ואוכלוסיות
אשר במקום להזכיר את הסתלקות האוהבים, מזכירים דווקא את יום ההולדת. (בנוסף לאזכרה השנתית)
כי עבור הקרובים, במיוחד מדרגה ראשונה, הנאהב\נאהבת מבחינתם הם בחיים, ואולי "נסעו" למקום אחר.
ולכן גם כאשר אינם לידנו ממש אנו זוכרים אותם בדרך כזו של יום הולדת, לתת להם סוג של חיוּת
לפחות עבורנו, כדי לזכור את אהבתם ואת פועלם.
יהי זיכרה ברוך
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 6 שנים ו-9 חודשים אברהם, לגמרי נכון, אייך אפשר לשכוח יום שכזה? אחרי שאתה חוגג עם האדם מחצית מחייו את היום המיוחד הזה? רחלי (live)
-
-
