ספורטן השרון
הגעתי לפה ב 2012, חתיכת תקופה, מאז שפתחו את הקאנטרי. אני מהוותיקים, מכירה כל מנוי בצורה אינטימית. את אלו שבאים בבוקר מתקלחים בזריזות, וטסים לעבודה, את הקשישים ש"פותחים" את הבריכה, מתרחצים באיטיות מרובה, מבלים בסאונה, מתלבשים במשך שעה ויוצאים בסביבות 12 לאכול צהריים. את אנשי הקריירה והעסקים שמגיעים מאוחר בערב אחרי יום ארוך לאימון, מתקלחים ועוד לובשים בגדי ערב ויוצאים לבילוי.
אני מכירה אותם בשם, בגיל ולעיתים ההיכרות ממש אינטימית, ואם תשאלו אותי אינטימית מדי. לא אכפת לי שהם מתפשטים ומתלבשים לפני, ממש לא מפריע לי כשהם מסתרקים, מתגלחים ומתיזים קצת בושם ודיאודורנט, אבל מה הקטע עם המתבגרים האלה שמפוצצים מולי חצ'קונים בקירבה יתרה. יש נער אחד, עומר, נשבעת לכם, הוא בא לקאנטרי לפוצץ. ודווקא אצלי! מעצבנים אותי מאוד אלו שבוהים בי שעות, חופנים צמיג מיותר, תולשים שערות מהאף ומנקים אוזניים. הלו, חברים, כאן זה מועדון ספורט מכובד, אין לכם בית?
אבל אני הכי שונאת את אלו שנוגעים בי, אני מראה! מראה! אוקי, מה לא הבנת? אתה מסתכל בי ורואה את עצמך. זו לא מערכת יחסים שאמורה לכלול שום סוג של מגע. אז תרחיק ממני את האצבעות השמנוניות שלך שמשאירות עליי סימנים! מזל שג'ניה מנקה אותי לפחות פעמיים ביום, אחרת לא הייתי רואה את עצמי מרוב סימני אצבעות. ג'ניה מגיע בזמזום נעים. הוא תמיד שומע מוזיקה בזמן העבודה, פופ רוסי, בעיקר שירי אהבה. אצבעותיו מכוסות בכפפות, כמו שצריך, ככה מתנהג גבר! הוא מתיז עליי ספריי ניקוי בריח נעים, בלי לחסוך ובלי לדלל, ואז מנגב אותי בעדינות במגבת נייר. חבל שג'ניה לא עובד בימי ראשון, והמנקה המחליף, דודי, לא מעיף לכיווני מבט. לכן יום ראשון הוא היום הכי פחות חביב עליי בשבוע. מצד שני, ג'ניה הוא גבר ששווה להתגעגע אליו.
אבל אין ספק שהמועדף עליי מאז התחלתי בקריירה שלי במלתחות הגברים בספורטן השרון הוא גדי. גדי בחור נעים ויפה תואר, לדעתי לפחות, ונראה לי שיש לי מה לומר בעניין, בכל אופן אני עובדת בלשקף בחורים בלבוש חלקי כבר שש שנים, שבעה ימים בשבוע 14 שעות ביממה. נראה אתכם מתחרים בניסיון עבודה שכזה. גדי הוא מהשחיינים, הוא מגיע בשעות ובימים לא קבועים, מניח את התיק תמיד באותו המקום, תולה את המגבת על המתלה, מסיר נעליים, פושט את בגדיו ונשאר בבגד ים. גדי מעיף בי מבט קצר. הוא לא גבר שנוטה להתפעל מעצמו ולהרבות בעמידה מול המראה. גם כשהוא מסיים, מתקלח ומתלבש הוא לכל היותר מעיף בי מבט חטוף בדרך החוצה כאשר הוא מעביר אצבעות ארוכות בשערו הרטוב.
אך הכל משתנה כאשר צבי מגיע למועדון. כאשר צבי מגיע גדי נשאר במלתחות זמן רב. לקח לי חודשים להבין מה קורה כאן ולמה הוא מסתכל עליי ובכלל לא מתבונן בעצמו. הייתי מראה צעירה ולא מנוסה ולא הבנתי שגדי כלל לא מסתכל על עצמו. בימים המסוימים והדי בודדים האלו שגדי התעכב באופן בלתי מוסבר הוא היה מתבונן בי ומנסה לראות את השתקפותו של צבי. לי זה לקח כמה חודשים להבין מה מתרחש, אבל עברו כבר שנתיים וצבי עדיין לא קלט. וגדי, גדי כל כך ביישן שהוא לא מעז לעשות את הצעד הראשון. היות ששניהם מנויים וותיקים לעיתים הם מחליפים הנהון ראש, או בוקר טוב סתמי כזה של אנשים שמכירים זה את זה בפנים כבר שנים, אבל לא מעבר לזה. בא לי לטלטל את גדי, לצעוק עליו: "תעשה כבר משהו, למה אתה מחכה?", חבל שאין לי ידיים.
אתמול גדי הצליח לתפוס עשר דקות תמימות של צפייה בצבי מתלבש, מתגלח ומסתרק. המבט שלו היה כל כך מאוהב ועצוב שכמעט רציתי לבכות, אפילו לא שמחתי כשג'ניה בא לנקות אותי, כולו חיוכים, שר לו שירים שמחים ברוסית ולא מודע לדרמה האנושית שמתרחשת בדיוק מאחורי גבו. אתם יודעים שאני מתה על ג'ניה, אבל לפעמים הוא כזה אטום ולא רגיש. גם אותו בא לי לטלטל.
כבר שנתיים שאני צופה במופע האימה הזה של גדי, המאוהב, צבי שלא מרגיש דבר וג'ניה ששר לו שירים שמחים ברוסית. גם עומר כבר התבגר ועברו לו כל החצ'קונים. שני מתאמנים וותיקים נפטרו, עשרה מאמנים התחלפו, מאות חברי מועדון חלפו ובאו, גדי נועץ מבטים, צבי לא שם לב, ועולם כמנהגו נוהג. אני באמת אוהבת את מקום העבודה הזה, לכאן הגעתי כמראה צעירה משבירו ובניו, אבל אני כבר שוקלת לבקש העברה. אני לא עומדת בזה יותר, יום אחד הלב שלי יישבר.
למען השם, הבוקר זה קרה! הטמבל סוף סוף קלט, זה רק לקח לו כמה שנים טובות, אבל הוא ראה את גדי מסתכל עליו, והוא חייך, הוא חייך. יש אלוהים! הוא התקרב אליו לקח ממנו את הנייד והקליד לתוכו את מספר הטלפון שלו. זהו! עכשיו אני יכולה למות מראה מאושרת. היום הוא היום של דודי אבל בכלל לא אכפת לי שהוא שוב מעגל פינות, שחיים נשען עלי כשהוא מתגלח, ושהגיעו שני מתבגרים מחוצ'קנים חדשים למלתחות. ידעתי את זה ואמרתי את זה גם לא פעם לג'ניה. האהבה בסוף תמיד מנצחת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
