אחרי שרופא השיניים האהבל שלי הזריק לי יותר מדי אדרנלין בחומר ההרדמה. אולי חשב שאני סוסה.
היה לי לב בצד שמאל שדפק בחוזקה אבל גם בצד ימין.
זה הסתיים בפינוי לבית חולים.
אחרי זה ביקשתי טיפול שורש בלי זריקה. וכך היה.
אני מסוגלת לקבל טיפולי שיניים ללא זריקות. שונאת זריקות.
דיזקי'לה, משפחת פוליקר של יהודה כנראה אינה אותה משפחה שהכרת מסלוניקי. אביו של יהודה, ז'אקו עליו השלום, נשאר לבד מכל משפחתו.
יהודה סיפר פעם בראיון לעיתון, שתמיד בחגים או בשמחות משפחתיות אביו היה כועס ודופק על השולחן שאין לו משפחה עם מי לחגוג.
כרגיל, במשפחות של ניצולי שואה ההורים שתקו. לא סיפרו הרבה.
הילדים גדלו תחת צל כבד של העבר המסויט של ההורים. למרות זאת, יהודה ירש את הקול והכשרון כנראה מאביו.
הוא הקליט את אביו שר בלדינו נדמה לי.
משפחת פוליקר גרו והאחים של יהודה עדיין גרים בקרית חיים. שכנים. הם עברו ארועים קשים במשפחה. לפני יותר מעשרים שנה, הם איבדו
בן חייל בנסיבות מצערות מאוד של מריבה בין חיילים, האחיין של יהודה וחייל אחר רבו כשהחייל השני חבט בראש האחיין עם קסדה.
לא פינו אותו בזמן כי חשבו שלא קרה משהו אתו. אחרי שפינו הוא שכב מחוסר הכרה בבית חולים שלושה ימים ונפטר.
שנה לאחר מכן, ביום הזכרון לחללי צה"ל, הלך אחיין אחר ממשפחת פוליקר, לקבר בן הדוד וירה לעצמו כדור בראש. מרוב צער.
וכך תוך שנה איבדה המשפחה שני בנים. יהודה פוליקר לא יכל לעבוד כמה שנים אחר כך. בשנים האחרונות הוא התאושש וחזר למוזיקה.
זה הסיפור על משפחת פוליקר. כואב הלב.
לפי העיתון הישראלי, מה שצה"ל עושה עכשיו בעזה, It's Too Little Too Late, מודיעים לעזתים לפנות בניינים ואחר כך יורים על
הבניינים הריקים. הם יורים טילים על אוכלוסיה אזרחית. עד אשקלון, באר שבע, נתיבות, שדרות, קיבוצים וישובים בעוטף עזה. ויש נפגעים והרוגים ופצועים ובלאגן אחד גדול.
ביבי וליברמן פחדנים אש.
הממשלה הימנית הזאת שהבטיחו הבטחות לבטחון ישראל ושלום האזרחים ופתרון כל הבעיות, לא מסוגלים לכלום. כל ממשלות השמאל של העבר, תיפקדו הרבה יותר טוב מהם.
לא כל ההחלטות היו טובות בדיעבד אבל ביבי-ליברמן לא מגיעים בכלל להחלטות אלא נדחפים אליהם.
זה ההבדל בין מנהיגים לנמושות.
אילו ההחלטה על הקמת מדינה הייתה נופלת עליו, עד היום לא הייתה קמה מדינה.