מי אוהב להקשיב לחלומות? הם כל כך אישיים ולפעמים משעממים. אי אפשר להעביר ולהמחיש את התחושות שאופפות אותנו בזמן החלום למאזין. מבחינתו, הרבה פעמים, זה בליל של הבלים. היו ימים שרשמתי את החלומות שלי, וכשחזרתי לקרוא אותם לא זכרתי אותם בכלל, אבל הם נראו לי דיי מגניבים. יש משהו מכושף בחלומות, במיוחד בהרגשה הזו שתוקפת אותי כל כמה חודשים שאני פתאום נזכרת בהמוני חלומות שחלמתי לפני שנים, כאילו איזה פקק נפתח במח שלי והם פשוט משתחררים לתודעה.
עברנו לגור שתי תחנות מטרו מהאקסית שלך לפני שבועיים. חלמתי שהלכנו להירשם לספריה (האקסית שלך ספרנית במציאות) ואחרי זה למסעדה והזמנו שניצל. האקסית שלך היתה המלצרית שלנו, והיתה דיי גרועה. היא ידעה מי אנחנו והתעלמה מאיתנו. רציתי להיעלם. היא הגישה לנו את השניצלים, ואחרי שסיימנו לאכול אותם היא הגישה לנו את המנות הראשונות יחד עם שני ספרי תלת מימד זהים. חשבתי שזה דיי אווילי לתת לשנינו את אותו הספר, כי למה שנרצה שניים? בימי בית הספר היסודי אף פעם לא הצלחתי לראות את הצורות בספרי התלת מימד. בחלום הלכתי לשירותים במסעדה, ושם בהיתי בספר וסוף סוף הצלחתי לראות את הצורות. היתה שם מישהי שנראתה אסיאתית, וחשבתי שהיא סינית אבל היא היתה קוראנית. היא התעניינה בספר ואמרתי לה שהיא יכולה לקחת אותו, כי יש לנו שניים. מתוך צורות התלת מימד נגלו תמונות של מלחמה, הפצצות עם אש ועשן בעזה. היא אמרה שזה נראה אופטימי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
