הבה ונרימה כוסית אל על
לחיי האנונימיות ולחיי התבונה
שבדעת ובידיעה של מה שיש להראות
ומה שאין להראות בידיעה.
לאור התבונה שיש לשמור דברים
לעצמך - ולא לחלוק אחרים.
הבה ונישא קינה
לאותה צניעות, שאיננה
כי בשם הזכות לדעת
ערוות כל נסתר נחשפה
ובשם חופש אותו הביטוי
נשפך דם הבושה
ובשם הפרט נאנס
הכלל שרודף את
הפרט-
האונס,
ואין לי מנוח-ולו למעט...
והכל מסובב בידי אוחזי השקר
ומעוותי המציאות
הדוחפים את מרכולתם הזולה
מסנוורת ומתעתעת באור יקרות
של תאוה חשק ותשוקה
וגרגרנות לתהילה
בת רגע שחלף
מיד לאחר שנעלם
ברעבון החור השחור.
ללא צניעות, ללא בושה,
מתהלך עירום וחשוף וחפשי
בארצי.
מלוטף בשקר, מתלבש בכזב
ומסרסר באמת לטובת אותו
רגע - שחלף.
לחיי אותו התום
שנקבר
שיתעורר מחדש
שיותיר במחבוא,
בשם בושה וצניעות
מחשבות, שיוכים, תיוגים
וזהות.
לחיי אנונימיות, ביני לעצמי
ביני לבורא, ובתוך משפחתי
לא מחפש את הלייקים,
ושיתופים עצמיים,
מחפש את אותה ערגה
למה שהיה -
ברור כל כך
מרכז החיים
מה שהיה - ועתה נקבר ונשכח.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
