פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 328 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים הצד שלה - פרק 4 The Wolf
הצד שלה - פרק 4
השחר עלה לצלילי רוחות מנשבות. הימים הקרובים אמורים להיות מלווים ברוחות ערות לפי הנאמר בתחזית.
התקשרתי, דבר ראשון בבוקר לאותה קולגה. ידעתי שמצבה הפיננסי לא מזהיר במיוחד. לאחר שיחה קצרה קבענו להיפגש בבית קפה מתחת לביתי. כשנפגשנו שפכתי בפניה את הבעיה אליה נקלעתי, ביקשתי ממנה עצה. אם את רוצה להפיל על מישהי אחרת את העבודה שלך, לפחות תתני לה הרגשה שזה הרעיון שלנ, ככה היא תרגיש טוב עם עצמה, למעשה זה יעבוד עם כמעט כל אחד. מעניין אם על מטופל איקס זה יעבוד.
היא הסכימה שאעביר אליה את כל המטופלים שלי, הבאתי איתי את כל התיקים שלהם.
עכשיו יכולתי להיות רגועה לגבי אותה שיחה.
יצאתי לסיבוב, אחרי הפגישה איתה. מהרהרת לגבי הפגישה הצפויה לי בעוד שעתיים. מעניין מה יקרה איתו היום, חשבתי על דרך לנסות לכוון את הפגישות איך שאני רוצה.
השעה הלכה והתקרבה, חזרתי לקליניקה שלי.
כוס תה חם בידי, שקועה במחשבות הבטתי החוצה.
הליכתו השלווה בדרך כלל, הנעה למקצב שלו - הייתה שונה היום, כאילו הוא והרוח מכתיבים זה את זו, על פניו ניכרו סימני קרב כאילו מלחמה ניטשת בקרביו.
הלכתי לפתוח את הדלת.
כניסתו הייתה כסופה, מהירה ובלתי ניתנת לעצירה, כשנשכב על הספה, הרוח בחוץ שככה מעט.
הוא התחיל לדבר, לא נותן לי הזדמנות לענות.
כל הסיטואציה הייתה מוזרה והזויה. קצב המילים והמהירות בהן דיבר התכתבו עם הרוח בחוץ, כששתק לפרקים לנשום אוויר, הרוח השתוללה מחרישה כל רעש אחר. התחלתי לתהות מה קדם למה - מזג האוויר למצב רוחו או מצב רוחו למזג האוויר.
המלנכוליות של דבריו התכתבה עם צבעם האפרפר של השמיים. לא נראה שהיה מודע לכל עניין מזג האוויר ואם היה מודע בחר להתעלם.
הוא ניהל מונולוג, על חיים ומוות, איזון ועוד מחשבות שרצו בראשו. הוא השאיר אותי בפה פעור, תובונותיו ודעותיו לא תאמו את שכבת הגיל שלו וכמה שדיבר הבנתי שרב הנסתר על הגלוי - שהוא משתף אותי בשכבה הראשונה של מחשבות עמוקות לעין שיעור.
לאורך כל הפגישה הכפולה הוא ישב ודיבר ואני, יכולתי רק לשבת ולהקשיב לו. קולו היפנט אותי, מחשבותיו עוררו בי מחשבות, דבריו אילצו אותי לבדוק נכונותם.
כשסוף סוף סיים לדבר, ציין כי הפגישה כבר תמה, הייתי עוד בסערת מחשבות מכל הדברים שאמר, מנסה להירגע ולחשוב בצלילות. לא יכולתי לומר דבר חוץ מ"או.קיי" והוא יצא, סוגר את הדלת, משאיר אותי כלואה עם מחשבותיי.
הייתי צריכה משהו חזק. הוספתי מעט ברנדי לתה שלי.
התחלתי להתעמק בדבריו יותר. עכשיו שהלך יכולתי לשקוע ולפרק את החתיכות שהרכיבו את הפאזל שלו.
מטופל איקס שונה משאר סוגי המטופלים ואפילו שונה יותר מכל מטופל איקס אחר שיצא לי להכיר. היה ברור לי שטיב הפגישות והכיוון שלהן נתונות אך ורק לשליטתו, הוא לא מהטיפוסים שייתנו לאחרים להוביל אלא אם זה מתאים להם.
הדרך שבה קרא אותי ואת תשובותיי, הרתיע אותי מעט. עד כדי כך אני שקופה? הרהרתי ביני לבין עצמי או שאולי כולם חושבים אותו דבר?.
עברה בי צמרמורת.
הדרך שבה ראה את העולם - אפל ועם זאת הרצון לשינוי שניכר מדבריו - כאילו מסוגל לראות את כל הצדדים של המטבע. בזמן שרוב העולם רואה צד אחד ביתר שאת, הוא הצליח לראות את העולם נכוחה.
המילים בהם השתמש הביעו ייאוש, אך מתחת לרובד הזה שכנה אופטימיות שאת מקורה לא אדע.
דרך החלוקה של האנשים לשלוש קטגוריות עיקריות הצליחו לתמצת את כל סוגי המטופלים שמגיעים אליי בסופו של דבר.
ראיית העולם הייחודית שלו כיין ויאנג - הפכים משלימים, הייתה יחידה מסוגה.
הוא מחפש איזון, הדהדה מחשבה.
איזה איזון ובאיזה תחום לא יכולתי לדעת.
העובדה שהשתמש באנלוגיה של בנייה כצורת המחשה לתהליך שהוא התחיל לעבור, המחישה לי שיש אנשים שלא רואים את היופי שלו, תהיתי ביני לבין עצמי אם הוא אחד מאותם אנשים שלא רואים את היופי שלו, היא גם המחישה לי שהוא רואה בתהליך הזה כבנייה מחדש של עצמו, מה שהבהיר לי שהוא אבוד.
כשסיימתי להרהר בכל הניואנסים של הפגישה שלנו, נזכרתי באבחון הראשוני שלי, שיש לו נשמה עדינה. עדינה לא הייתה המילה המדויקת, רגישה יותר מתאימה. רגישה לתנודות מזעריות שאחרים מפספסים.
תנודות במזג האוויר, תנודות במצבי רוח של אנשים.
הצלחתי להבין שהוא פועל לפי אינסטינקטים, צורת החשיבה הקרה והחדה נבעה מידע אינסטינקטיבי.
שאלתי את עצמי אם במקרה הידע האינסטינקטיבי שלו הוא ידע אישי או קולקטיבי, לא מצאתי לכך תשובה.
כשסיימתי לבסוף את הניתוח, הלילה כבר ירד והכוכבים נצנצו באור שובב. כשפניתי לצאת מהקליניקה לארוחת ערב, ראיתי את השכנה שלי, היא תמיד נראתה מלנכולית מדי, החולצה עם הגולגולת והנחש שלבשה הייתה מבעיתה במובנים מסויימים, אך הלילה נדמה היה שהמלנכוליות שלה פחתה באופן ניכר, שמץ חיוך ניכר על פניה.
החלפנו ברכות שלום כהרגלנו ויצאתי מהבניין.
השעה התאחרה לה מאוד, הייתי בביתי אחרי יום ארוך ומתיש ופניתי לשינה. ישנתי שינה עמוקה כשחלום רודף חלום עד האיר השחר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 7 שנים ו-3 חודשים באיחור של שנה. פוליאנה :-)
אבל אני התחלתי לקרוא את הסיפור שכתבת, שוב, והפעם אני הולכת להקדיש לזה את הזמן כמו שצריך.
באמת מעניין, אני חייבת לציין שאני נהנית מכך שאתה כותב בעצם מתוך שני אנשים.
פעם הוא, ופעם היא. פעם המטופל, ופעם הפסיכולוגית. וזה מעניין אותי מאוד.
סגנון הכתיבה הזה מוצא חן בעיני.
ואני מוצאת את עצמי מתחברת לשניהם.
הוא- שעבר הרבה בחיים, ומסוגל להכיר אנשים כאילו הוא צופה אל תוך חלון של הנשמה שלהם.
והיא, עדינה ורגישה, זו שאמורה להבין אנשים בצורה הטובה ביותר, ובכל זאת מתפרקת ורגישה ומוצאת את עצמה אבודה לעיתים, אל מולו.
אני מקווה שתמשיך לפרסם עוד פרקים.
ואני...? אני לקחתי פסק זמן, אבל מקווה לחזור לכתיבה בהמשך, כמו שצריך:)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 7 שנים ו-3 חודשים וואו The Wolf
לא קלטתי שעבר כל כך הרבה זמן מהרגע שהתחלתי לכתוב את הסיפור...
ושהספקתי עוד לשכתב אותו.
תודה. מעריך את השקעת הזמן.
הייתה לי סיבה אחת ויחידה שבגינה התחלתי לכתוב ככה,
ככל שהכתיבה התפתחה גיליתי עוד ועוד סיבות למה זה זרם לי ככה.
זה סיפור שאני מאמין שיש בו כבר בשלבים האלו פוטנציאל של יצירת מופת...אבל "אין הנחתום וגו'".
לפעמים צריך פסק זמן כדי ללמוד מרחוק.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
