פעם חשבתי שהכול אפשרי אם מספיק מנסים,
לא משנה עד כמה מרגישים הרוסים ומובסים.
חשבתי שאם רק אמשיך לנסות ולהתמיד,
בסופו של דבר אני אצליח בדרכי בעתיד.
המשכתי לנסות ולעשות את הלא הגיוני,
למרות שכולם אמרו לי שזה משהו בדיוני.
אבל אני הטיפשה לא הקשבתי לכולם,
וניסיתי כל הזמן לעשות הכול בעולם.
אפילו שהרגשתי כל הזמן סבל ותסכול,
המשכתי לנסות בלי להיכנס בטעות לבלבול.
זה הפריע והציק וכבר הבנתי שלא כדאי,
אבל בכול זאת המשכתי להרוס את חלומותיי.
כל כך הרבה פעמים הייתי קרובה להתייאש,
אבל בסוף מישהו הצליח להדליק בתוכי את האש.
עמדתי ונפלתי וחזרתי לעמוד,
וכמעט אף פעם לא יצא לי ללמוד.
בסופו של דבר אורו עיניי כמו נרות,
והבנתי שלא תמיד אפשר להשיג מטרות.
אבל רגע ההבנה היה מאוחר מדיי,
ואף אחד כבר לא אמר לי שזה לא כדאי.
אז ארזתי את התיק ואת כל המחשבות,
ועברתי למקום שבו אין בכלל אכזבות.
כי חשבתי שהכול אפשרי אם מספיק מנסים,
לא משנה עד כמה מרגישים הרוסים ומובסים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה