ובמתק שפתיים ורודות
בסחרור עלעלי שערה
בגומה וסנטר
היא מפתה
יותר מכל בת דמון קדמונית.
נימפה פרושה לפניך
כנופרים על אדוות
רכות לוחשת אל תנוך
בוא אליי, בוא וקחני
נלך ונהיה לנו
חרבן
נלך ונהיה הכל וכלום
מעבר לסוף אל הבטחת העדן,
נותיר אחרינו רק אבק מדבר.
ואני רואה את התהום בעיני הענבר
וצר לי ורחב ליבי
שפתיה מלאות והיא כל כך חסרה
מה לך מוות
המר מן האישה