אחרי הרבה זמן חזרתי
בוגר
בשל ומכוון מטרה
שרוולים שכיסו חבלות ישנות
מקופלים אלי מעל
וחושפים
נחשפים
בלי חשש
את אותה הזרוע
אשר בתנועת שרירים ישנים
מיומנת
מרקידה צלקות המעטרות את העור
כלהב שלהבת
במדורה במדבר
מספרות סיפורים שהחלימו
שהיו זה מכבר
ופצעו וחתכו
והכאיבו
בבשר החתוך
עד העצב המר.
ותנועת הלהב כשיר,
כשורה משלימה בסיפור
וכל מילה וכל אות
קושרת ונקשרת
למהלך אחד
למתווה לא ברור
בשלתי
גדלתי מתוך טעויות
לא הולך עוד בדרך
בתלם
לא נלחץ לקירות
מביט ומקשיב לכל שריטה ושריטה
לעתים אף פוצע
ובוחן את טיפת הדם
כדי להבין מהותה
אני שוב פה
ושם
הולך את הדרך
לאורכה ולרוחבה
שם עצמי עליה
ומלמד אחרים
לעקוב בפסיעה זהירה
לא ליפול אל הבור
אלא לרדת לעומקו
ולחקור
בלי חשש
להגיע עד לנקודת המפגש
עם הפחד המחשיך
בו רק קצה החבל יכוון חזרה.
כן...
גם אצלי החבל שזור מכאב
עלבונות וקשרי שתיקה
הכרוכים לתחנות העבר
שקרסו
תחת מפולות האבק.
הבטחתי לעצמי שאליהן
עוד אחזור.
הבטחה לכשתבוא העת
לגלות
מכל שנותר קבור.
כבר שכחתי הרוב הטמון
או שבחרתי לנטוש
לא אדע כי אם זאת
אחרי הרבה זמן חזרתי
ללכת את הדרך
לא עימה
רק איתה
לא קרבן
לא מובל
אלא מבטל ומבוטל
ומקבל על עצמי
ללכת בדרך
למשוך גם את הרע
ומה שמרוחק
להאיר בתוך עלטה
כי הכל שם בדרך
הכל לטובה
ואני איתה ממש.
לא עימה.
רק איתה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
