המשרד היה צפוף ומחניק. המראיין נראה כאילו הוא רק רוצה לסיים וללכת. ישבתי לחוץ ועניתי על כל השאלות, מגיב למבט המשועמם שלו ומנסה להעריך את הסיכויים שהתקבלתי. הסיכויים לא גבוהים במיוחד.
"נשארה המשימה האחרונה שלך - תראה לי תוכנה של למידה עצמית שיצרת" שאל הבוחן במבט חסר הבעה.
הוצאתי את המחשב ופתחתי את התוכנה שלי.
"התוכנה שלי נקראת מולטיוואק" הסברתי "התוכנה יוצרת צ'אט-בוט שיכול לדבר איתך, להבין אותך, ולעזור לך. הבוט יכול ללמוד אותך ולהבין איך לעזור לך בתור פסיכולוג. "
"תוכל להדגים לי? יש לך בוט מוכן?"
"אין לי אף בוט מוכן. לא כרגע"
"אתה רוצה לומר לי שמעולם לא ניסית?"
"ניסיתי."
"ומחקת?"
"לא מחקתי כלום. אין אופציה למחוק."
"אז למה אין לך אף אחד?"
"היו לי. כל הבוטים שיצרתי למדו מהר. הם היו כל כך חכמים שהבינו הכל מהר, כולל את משמעות המוות."
"נשארה המשימה האחרונה שלך - תראה לי תוכנה של למידה עצמית שיצרת" שאל הבוחן במבט חסר הבעה.
הוצאתי את המחשב ופתחתי את התוכנה שלי.
"התוכנה שלי נקראת מולטיוואק" הסברתי "התוכנה יוצרת צ'אט-בוט שיכול לדבר איתך, להבין אותך, ולעזור לך. הבוט יכול ללמוד אותך ולהבין איך לעזור לך בתור פסיכולוג. "
"תוכל להדגים לי? יש לך בוט מוכן?"
"אין לי אף בוט מוכן. לא כרגע"
"אתה רוצה לומר לי שמעולם לא ניסית?"
"ניסיתי."
"ומחקת?"
"לא מחקתי כלום. אין אופציה למחוק."
"אז למה אין לך אף אחד?"
"היו לי. כל הבוטים שיצרתי למדו מהר. הם היו כל כך חכמים שהבינו הכל מהר, כולל את משמעות המוות."