נתקלתי בדברים של ר' נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן, שהתקשרו אצלי להרבה תחושות לאחרונה:
"היום אם בקולו תשמעו, זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כ"א אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחבירו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה, כי כשרוצין ליכנס בעבודת ה', נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו."
ההקשר הוא כמובן "עבודת הבורא", אבל אפשר לקחת את זה גם כשיעור לחיים. כשנמצאים ברגע מסוים, לנסות לחיות את אותו הרגע בעצמו, במקום שבו נמצאים. אלו תחושות שאני חווה בהרבה צדדים לאחרונה, גם בקטע הפשוט של הגעגוע למשהו מסוים, החרטה על טעויות, ותחושת הפספוס שהיה יכול להיות טוב, וגם מצד הרצון לקבוע מצב רוח. תמיד להיות שמח, לנסות לשחזר חוויות ותחושות מזמנים עברו, ולצפות שיהיה משהו אחר.
זה לגמרי לא פשוט, ולפעמים אולי אפשר גם לחוות את חווית הפספוס והעצב וזה בסדר, אבל אני ממש מאמין שהיכולת לקחת רגע אחד ולהפריד אותו, לשמוח בו ולהתלהב ממנו מאפשרת למצות בצורה טובה יותר רגעים, להביט אל העבר מתוך שיפור העתיד ולא צער ולהיות שלמים יותר עם עצמנו.
הלוואי...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
