אחרי יומיים של הפלגה ללא כיוון ושקט בקשר הימי הבחנתי בספינה גדולה ששטה קרוב אלי,והאמנתי אך שוב ראיתי איך התרחקה ממני בצער. ביום השלישי קרה הנס, קריאות המצוקה שלי נענו וקיבלתי הוראות מדויקות איך להביא את הסירה אל חוף מבטחים.
הייתי יום הפלגה מברזיל והצוות יצא לקבל את פני אל תוך הים, הייתי רגוע. את הלילה הזה כבר ישנתי.
כשעגנתי בחוף של ריו, החלטתי לסיים את המשימה כפי שהבטחתי לקפטן ולמסור את שתי המעטפות שנתן לי ובכך לקיים את הבטחתי.
התחנה הראשונה היתה רחוב סמיט' באפ סטייט ניו יורק.
אמריקן ארליינס, מחלקת עסקים, טיסה ארוכה עם שינה, הייתי זקוק לזה.
מקום פסטורלי, בית כפרי גדול ושער. שביל ארוך עם פרחים צבעוניים, המוביל לדלת עץ כבדה.
צלצלתי וחיכיתי בקור.את הדלת פתחה אישה קטנה, מלאה מעט ויפה .שיער שחור וקצר עד הכתפיים, שפתיים בשרניות ומבט עדין. יכולתי לראות מדוע התאהב בה סלומון.
כן, את מי אתה מחפש? שאלה באדיבות.
אני מחפש את איליין, עניתי.
באיזה ענין, שאלה. הסברתי בקצרה שקיבלתי מעטפה להעביר לה. היא הכניסה אותי לביתה.
זה היה בית גדול ומטופח מאוד. התיישבנו לשתות תה.
היה ריח של בית נעים. היא חייכה וקיבלה אותי יפה.
יש לי מכתב מסלומון, אמרתי. הגעתי מרחוק.
מסלומון, כמה מפתיע. מה שלומו?
לא רציתי לצער אותה, אז החלטתי לעדן את האמת. הוא במקום טוב. מעולה. ממש מרחף מאושר.
אני שמחה מאוד לשמוע. ככה אני זוכרת אותו. הכרנו מאוד צעירים והיינו מאוהבים עד מעל הראש. הוא היה חתיך, מצחיק והיתה בו כנות מדהימה.הוא היה אהבת חיי ללא ספק.
הפלגתי איתו עכשיו, שלושה שבועות והוא סיפר עלייך המון סיפורים. נדמה שגם את היית אהבת חייו, אבל לצערי לעולם לא תפגשו.
למה אתה אומר את זה?
הוא סיפר שזרקת אותו. לא?
זה מה שהוא אמר? זה נגמר כמו שנגמרים כל הסיפורים והאהבות הגדולות והבלתי אפשריות.
למה את מתכוונת?
הוא היה הכל מלבד בחור רגיל, אתה יודע, כזה שמביאים להורים. בחור מדהים, רגיש ועושה את מה שבראש שלו. חופש מוחלט.
רק עכשיו שאנחנו מדברים עליו, אני מבינה כמה שאהבתי אותו. הייתי צעירה וטיפשה.
כן, אני מבין.
זו רק סגירת מעגל ,את מבינה?
הוא רצה למסור לך את הדברים, לא לפתוח אותם שוב.
אתה צודק .אולי עדיף כך. תשתה את התה שלך.
ככל שהמשכתי לשבת על הספה הגדולה, ראיתי כמה היתה יפה יותר באמת איליין. משהו בער ממנה החוצה ונצץ.
אז איפה הוא מתגורר? כאן באמריקה?
לא ,ממש לא. כמו שאמרתי, הוא ביקש רק למסור לך שהיית אהבת חייו ,והוא במקום שמתאים לו מאוד ושהוא סוגר מעגל.
חבל מאוד שלא בחר להגיע לסגור מעגל בעצמו, אמרה איליין ולשה בעדינות בידיה את המטפחת הלבנה שהסתירה. דמעה ניצנצה מבעד עינה.
זה לא יקרה יותר. לא יכולתי להסתיר.
למה אתה מתכוון?שאלה
הוא קפץ אל מותו השבוע מהסירה שכל כך אהב. הרגשתי שהייתי חייב לה את האמת כמה שהייתה קשה.
התחבקנו ובכינו על אהבה בוערת שכבר לא תהיה.
אני חושב שאני אזוז עכשיו.תודה על האירוח.
נשמתי נשימה גדולה כשיצאתי החוצה. החיים יכולים להיות מוזרים ממש.
חשבתי עם עצמי כשאוהבים צריך לזכור לאהוב באמת. בלי להתחשב בשום דבר. הכל כל כך חד פעמי וזמני. הרגשתי את התחושה הזו בכל עצם בגופי ובלב.
בלילה עוד הייתי ער במלון, מהרהר בדברים.
למחרת היום כבר הייתי בדרך ללונדון, למסור את המכתב האחרון. כתובת ושם פרטי זה כל מה שהיה לי.
שמחתי לא לדעת הרבה. ידעתי שהאנשים האלה היו משמעותיים מאוד לסלומון, בלי קשר לזמן שבילה איתם. התאוותי לפגוש אותם.
על הדלת היה פתק: אהיה באוויר ביומיים הקרובים.. השארתי מספר טלפון.
את לונדון לא הכרתי כלל, לכן כשקבע איתי כעבור יומיים בשדה תירס קטן שעה מהעיר, נעזרתי במקומיים כדי לאתר את המקום.
דניאל היה מטיס אנשי עסקים וסתם תיירים מזדמנים, במטוס החד מנועי הקטן והאדום שלו, כך התלוותי אליו עד הערב.
כשכבר ירדה השמש, נחתנו בשדה התירס כדי שיוכל לתדלק ולתקן. זו היתה גם ההזדמנות לדבר בלי רעש המנוע המטרטר.
דניאל, מלבד הושטת היד שעזרה לי לרדת מהמדרגה, לא התפנה ממש לשיחה איתי והיה כל העת עסוק בתיקון המנוע. כשירד ממטוסו הקטן, מנגב את היידיים השחורות ואת הזיעה, ניסה להבין:מדוע הגעתי אליו.
לענות לך בכנות? אמרתי.אין לי ממש מושג. נסעתי המון קילומטרים וטסתי שעות ארוכות ,כדי לעמוד במילה שנתתי לסלומון. אבל אין לי מושג מי אתה בשבילו.
תראה איזה עולם אבסורדי, אמר.היית מוכן לנסוע עד סוף העולם רק בשביל להגיד שעמדת במשימה, ואפילו לא ידעת מהי .אולי הייתי סתם אחד את סלומון שפגש בפונה בהודו, התרשם ממנו עמוקות ,והחליט שתיסע אליו. יש בו את הסאדיזם הזה. בסלומון.
פרצתי בצחוק פתאום. הכל נראה לי סוריאליסטי ונכון.
אז אתה מכיר אותו או לא?
בודאי שאני מכיר את הבן זונה הזה. שכבנו יחד בבית החולים שלושה חודשים. שבועיים בלי הכרה ואחר כך במחלקת הלומי הקרב. לאט ,לאט, עד שחזרתי לחיים. ככה הכרתי אותו. חתיכת טיפוס.
דניאל נשכב על ערימת שיבולים צהובה, שנכנעה לכובד משקלו. גם אני נשכבתי לצידו. מביטים אל השמיים המשחירים.
למה אתה מתכוון שאתה אומר, פגשתי את סלומון , אמר דניאל.
תסביר, אמרתי.
סלומון ראה יותר מדי מהמלחמה ולא רצה לחזור אל החיים, אתה מבין. באחד מהימים הוא קפץ אל מותו מהקומה השלישית בבית החולים. ככה שכל הסיפור שלך ,נשמע לי קצת מוזר. באיזה מימד פגשת את סלומון?
הכי פיזי שיש! הרגע סיימתי איתי מסע של שלושה שבועות. הוצאתי תמונה להראות, עמדנו שם, מחייכים, על הרציף, לפני היציאה לריו. סלמון על כיסא הגלגלים ואני נראה מאושר לידו.
דניאל נראה המום.
אז הוא הגיע לכאן שוב רק כדי לסגור כמה עניינים ולשוב לשם בחזרה, זה מה שאתה אומר?
לא יודע, אבל לי זה נראה אמיתי.
דבר לא אמיתי. חייך דניאל והמשיך לשכב
אל תלך שולל אחרי עיניך ובטח לא אחרי ליבך, שמתעתע בך ללא הרף.
אבל זה קרה באמת ,צעקתי, בחיי.
אני מאמין לך. כשלא מורגלים בתנועה הזו בין הממדים, הכל נראה אמיתי.
את המשך הערב בילינו אצלו בדירה הצנועה בפרברי לונדון.
דניאל היה נער פרחים שמסרב להתבגר. שיער ארוך ועיני ילד שחורות וטובות.
ראווי שנקר ניגן ,מרחף על השטיחים ההודים שהיו פרושים בסלון הקטן ,כשהסתובבנו בלי נעליים, מלאים במחשבות, על סלומון וחייו.
אינך צריך להיות מוטרד יותר,תפס דניאל את מבטי כשראה שאינני שקט. אני מטיס אנשים חיים בכל מיני מימדים ואני בעיקר נהנה להיות חלק מהמסע איתם, אבל אינני יודע למה באו או לאן ילכו., אם הם חיים או רק נשמות מטיילות לעשות את ענייניהם כאן בעולם.
אני רק הטייס.
וגם אתה זכור שהיית המספר, רק המספר.
הייתי יום הפלגה מברזיל והצוות יצא לקבל את פני אל תוך הים, הייתי רגוע. את הלילה הזה כבר ישנתי.
כשעגנתי בחוף של ריו, החלטתי לסיים את המשימה כפי שהבטחתי לקפטן ולמסור את שתי המעטפות שנתן לי ובכך לקיים את הבטחתי.
התחנה הראשונה היתה רחוב סמיט' באפ סטייט ניו יורק.
אמריקן ארליינס, מחלקת עסקים, טיסה ארוכה עם שינה, הייתי זקוק לזה.
מקום פסטורלי, בית כפרי גדול ושער. שביל ארוך עם פרחים צבעוניים, המוביל לדלת עץ כבדה.
צלצלתי וחיכיתי בקור.את הדלת פתחה אישה קטנה, מלאה מעט ויפה .שיער שחור וקצר עד הכתפיים, שפתיים בשרניות ומבט עדין. יכולתי לראות מדוע התאהב בה סלומון.
כן, את מי אתה מחפש? שאלה באדיבות.
אני מחפש את איליין, עניתי.
באיזה ענין, שאלה. הסברתי בקצרה שקיבלתי מעטפה להעביר לה. היא הכניסה אותי לביתה.
זה היה בית גדול ומטופח מאוד. התיישבנו לשתות תה.
היה ריח של בית נעים. היא חייכה וקיבלה אותי יפה.
יש לי מכתב מסלומון, אמרתי. הגעתי מרחוק.
מסלומון, כמה מפתיע. מה שלומו?
לא רציתי לצער אותה, אז החלטתי לעדן את האמת. הוא במקום טוב. מעולה. ממש מרחף מאושר.
אני שמחה מאוד לשמוע. ככה אני זוכרת אותו. הכרנו מאוד צעירים והיינו מאוהבים עד מעל הראש. הוא היה חתיך, מצחיק והיתה בו כנות מדהימה.הוא היה אהבת חיי ללא ספק.
הפלגתי איתו עכשיו, שלושה שבועות והוא סיפר עלייך המון סיפורים. נדמה שגם את היית אהבת חייו, אבל לצערי לעולם לא תפגשו.
למה אתה אומר את זה?
הוא סיפר שזרקת אותו. לא?
זה מה שהוא אמר? זה נגמר כמו שנגמרים כל הסיפורים והאהבות הגדולות והבלתי אפשריות.
למה את מתכוונת?
הוא היה הכל מלבד בחור רגיל, אתה יודע, כזה שמביאים להורים. בחור מדהים, רגיש ועושה את מה שבראש שלו. חופש מוחלט.
רק עכשיו שאנחנו מדברים עליו, אני מבינה כמה שאהבתי אותו. הייתי צעירה וטיפשה.
כן, אני מבין.
זו רק סגירת מעגל ,את מבינה?
הוא רצה למסור לך את הדברים, לא לפתוח אותם שוב.
אתה צודק .אולי עדיף כך. תשתה את התה שלך.
ככל שהמשכתי לשבת על הספה הגדולה, ראיתי כמה היתה יפה יותר באמת איליין. משהו בער ממנה החוצה ונצץ.
אז איפה הוא מתגורר? כאן באמריקה?
לא ,ממש לא. כמו שאמרתי, הוא ביקש רק למסור לך שהיית אהבת חייו ,והוא במקום שמתאים לו מאוד ושהוא סוגר מעגל.
חבל מאוד שלא בחר להגיע לסגור מעגל בעצמו, אמרה איליין ולשה בעדינות בידיה את המטפחת הלבנה שהסתירה. דמעה ניצנצה מבעד עינה.
זה לא יקרה יותר. לא יכולתי להסתיר.
למה אתה מתכוון?שאלה
הוא קפץ אל מותו השבוע מהסירה שכל כך אהב. הרגשתי שהייתי חייב לה את האמת כמה שהייתה קשה.
התחבקנו ובכינו על אהבה בוערת שכבר לא תהיה.
אני חושב שאני אזוז עכשיו.תודה על האירוח.
נשמתי נשימה גדולה כשיצאתי החוצה. החיים יכולים להיות מוזרים ממש.
חשבתי עם עצמי כשאוהבים צריך לזכור לאהוב באמת. בלי להתחשב בשום דבר. הכל כל כך חד פעמי וזמני. הרגשתי את התחושה הזו בכל עצם בגופי ובלב.
בלילה עוד הייתי ער במלון, מהרהר בדברים.
למחרת היום כבר הייתי בדרך ללונדון, למסור את המכתב האחרון. כתובת ושם פרטי זה כל מה שהיה לי.
שמחתי לא לדעת הרבה. ידעתי שהאנשים האלה היו משמעותיים מאוד לסלומון, בלי קשר לזמן שבילה איתם. התאוותי לפגוש אותם.
על הדלת היה פתק: אהיה באוויר ביומיים הקרובים.. השארתי מספר טלפון.
את לונדון לא הכרתי כלל, לכן כשקבע איתי כעבור יומיים בשדה תירס קטן שעה מהעיר, נעזרתי במקומיים כדי לאתר את המקום.
דניאל היה מטיס אנשי עסקים וסתם תיירים מזדמנים, במטוס החד מנועי הקטן והאדום שלו, כך התלוותי אליו עד הערב.
כשכבר ירדה השמש, נחתנו בשדה התירס כדי שיוכל לתדלק ולתקן. זו היתה גם ההזדמנות לדבר בלי רעש המנוע המטרטר.
דניאל, מלבד הושטת היד שעזרה לי לרדת מהמדרגה, לא התפנה ממש לשיחה איתי והיה כל העת עסוק בתיקון המנוע. כשירד ממטוסו הקטן, מנגב את היידיים השחורות ואת הזיעה, ניסה להבין:מדוע הגעתי אליו.
לענות לך בכנות? אמרתי.אין לי ממש מושג. נסעתי המון קילומטרים וטסתי שעות ארוכות ,כדי לעמוד במילה שנתתי לסלומון. אבל אין לי מושג מי אתה בשבילו.
תראה איזה עולם אבסורדי, אמר.היית מוכן לנסוע עד סוף העולם רק בשביל להגיד שעמדת במשימה, ואפילו לא ידעת מהי .אולי הייתי סתם אחד את סלומון שפגש בפונה בהודו, התרשם ממנו עמוקות ,והחליט שתיסע אליו. יש בו את הסאדיזם הזה. בסלומון.
פרצתי בצחוק פתאום. הכל נראה לי סוריאליסטי ונכון.
אז אתה מכיר אותו או לא?
בודאי שאני מכיר את הבן זונה הזה. שכבנו יחד בבית החולים שלושה חודשים. שבועיים בלי הכרה ואחר כך במחלקת הלומי הקרב. לאט ,לאט, עד שחזרתי לחיים. ככה הכרתי אותו. חתיכת טיפוס.
דניאל נשכב על ערימת שיבולים צהובה, שנכנעה לכובד משקלו. גם אני נשכבתי לצידו. מביטים אל השמיים המשחירים.
למה אתה מתכוון שאתה אומר, פגשתי את סלומון , אמר דניאל.
תסביר, אמרתי.
סלומון ראה יותר מדי מהמלחמה ולא רצה לחזור אל החיים, אתה מבין. באחד מהימים הוא קפץ אל מותו מהקומה השלישית בבית החולים. ככה שכל הסיפור שלך ,נשמע לי קצת מוזר. באיזה מימד פגשת את סלומון?
הכי פיזי שיש! הרגע סיימתי איתי מסע של שלושה שבועות. הוצאתי תמונה להראות, עמדנו שם, מחייכים, על הרציף, לפני היציאה לריו. סלמון על כיסא הגלגלים ואני נראה מאושר לידו.
דניאל נראה המום.
אז הוא הגיע לכאן שוב רק כדי לסגור כמה עניינים ולשוב לשם בחזרה, זה מה שאתה אומר?
לא יודע, אבל לי זה נראה אמיתי.
דבר לא אמיתי. חייך דניאל והמשיך לשכב
אל תלך שולל אחרי עיניך ובטח לא אחרי ליבך, שמתעתע בך ללא הרף.
אבל זה קרה באמת ,צעקתי, בחיי.
אני מאמין לך. כשלא מורגלים בתנועה הזו בין הממדים, הכל נראה אמיתי.
את המשך הערב בילינו אצלו בדירה הצנועה בפרברי לונדון.
דניאל היה נער פרחים שמסרב להתבגר. שיער ארוך ועיני ילד שחורות וטובות.
ראווי שנקר ניגן ,מרחף על השטיחים ההודים שהיו פרושים בסלון הקטן ,כשהסתובבנו בלי נעליים, מלאים במחשבות, על סלומון וחייו.
אינך צריך להיות מוטרד יותר,תפס דניאל את מבטי כשראה שאינני שקט. אני מטיס אנשים חיים בכל מיני מימדים ואני בעיקר נהנה להיות חלק מהמסע איתם, אבל אינני יודע למה באו או לאן ילכו., אם הם חיים או רק נשמות מטיילות לעשות את ענייניהם כאן בעולם.
אני רק הטייס.
וגם אתה זכור שהיית המספר, רק המספר.