פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 622 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים קלבוצ'קה I.V olokita
באמת באמת
כששואלים אז קשה לי אפילו להסביר כמה החודש האחרון לא נוח לי מכל בחינה אפשרית.
בגדול, אין לי זמן. לכלום. אפילו לא להעלב מטעויות של מס הכנסה או לקרוא פוסטים פוליטיים ולהגיב. זו תקופה מחורבנת שיש בה יותר מידי עשייה לפרנסה ופחות הנאה. תקופה של חייב לעשות, אין ברירה. תקופות כאלו מזכירות לי לפעמים כמה אני שונא להיות מבוגר.
והחודש הזה של עכשיו, זה שאין בו זמן אפילו למעט שמחה, הוא מביא אותי לקצוות חדים. שם על שפת הקרחון מטר מעל המיים הקפואים עולות מחשבות שאת רובן אני מתעקש לכתוב כדי לזכור, בעיקר את הדברים שבתקופות טובות יותר אני מבקש לשכוח.
מילים כמו קלבוצ'קה.
בלילה בקיבוץ, במיוחד בלילות בלי שינה, היינו מתגנבים בשקט מהמיטות לעשות דברים שילדים חייבים לעשות.
היינו בני חמש או שש ביחד בגן בקיבוץ כששמעתי בפעם הראשונה מאורי את המילה קלבוצ'קה.
את הפנים של אורי אני לא זוכר, רק את השם שלו ואת השיער השחור שקפץ בזמן שהוא ברח מהפתח של המקלט ליד הגן. אחר כך אני לא זוכר במדוייק, הגננת יצאה בריצה אחריו, הוא נעלם כבר באופק וכל הילדים הגדולים יותר צעקו שאורי השאיר קלבוצ'קה במקלט. מיריים התישבה על הרצפה ונשענה על הדלת של המקלט, לרגע היא הניחה את כפות ידייה על הפנים להסתירן.
שמחתי שהיא נחה. מיריים היתה הגננת שלנו, קבוצת הקטנים, הגננת הכי חרוצה בעולם. אז צעקתי גם אני. לכבודה, שתשמח.
שם נחמד הקלבוצ'קה הזה.
קלבוצ'קה.
מתגלגל על הלשון.
אבל מיריים בכלל לא שמחה מהשם הזה. אני זוכר את הפרצוף שלה כשכפות הידיים ירדו למטה. כאילו נזלו לה העיניים והפה מהפנים על הלחיים והסנטר. ריק, פנים ריקות וחיוורות. וזהו, היא קמה והסתלקה משם, יותר היא כבר לא חזרה.
אחר כך ירדנו למקלט של הגן שלנו.
מבוגרים לא מבינים כלום בקלבוצ'קה. ילדים כן. מבחינתנו קלבוצ'קה זה הדבר הטוב ביותר בעולם, בעצם, זה כל מה שטוב בעולם.
בהתחלה הריח היה מוזר ואז אפילו יותר. מסקרן. משהו שילד לא יכול להסביר. ריח חם אבל לא של שריפה, משהו מגעיל שנדבק אלייך ולא עוזב גם שנים אחר כך. ירדנו בחושך. ערן הוביל ואמרי מאחור האיר עם הפנס שאבא שלו הביא לו מהצבא. הוא תמיד השוויץ בפנס המשוכלל הזה. גם עכשיו כשהריח הלך והתחזק אמרי התרברב וכולנו חשבנו, אבל רק בלב, שטוב שאמרי פחד לישון בחושך כדי שיהיה לנו פנס לראות קלבוצ'קה. ואני רק צעדתי אחריהם. חשבתי שזה יהיה נחמד אם יהיה, אבל שבכלל לא אמור להיות קלבוצ'קה משום סוג במקלט שלנו. סתם מקלט ריק של קיבוץ, קירות עבים, חושך גדול ונצנוץ עיניים של חתולה מייללת עם כמה גורים שמריים הגננת הרשתה לנו להאכיל בגבינה כמעט כל בוקר.
"קלבוצ'קה" אמרי צעק פתאום והאיר את פינת המקלט.
"קלבוצ'קה" צעקה אחת הבנות וכולנו התקבצנו סביב אלומת האור.
הקלבוצ'קה הזה היה מוזר. הוא היה רטוב והיו לו אוזניים של הרבה חתולים עם אבנים אדומות בתוכו.
אמרי בכה ראשון, לקח לו זמן. אני חושב שגם אני בכיתי איתו וגם ערן והבנות. מישהו מאיתנו אמר שחייבים למצוא את אורי ולעשות לו קלבוצ'קה גם כן. כולנו הסכמנו איתו. אין ברירה.
כשעלינו למעלה, בדלת של המקלט ההורים כבר הגיעו לקחת אותנו הביתה.
באותו הלילה לא ישנו ביחד בגן.
בכלל.
חשבנו על מילים אחרות מצחיקות, על מיריים וגם על אורי, ובאותו הלילה גם לא ישנו בכלל.
Www.olokita.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים זה יפה מאד. ועצוב מאד. yaelhar
-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים תודה רבה I.V olokita
-
-
