פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 601 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים אד לורנס, פרק שני: בשם מרלין, זה אמיתי פֶּפֶּר
הסיפור הזה הוא פאנפיק בפאנדום הארי פוטר. הוא נכתב על פי מתווה עלילה של היוש, בסיוע כל המעוניין. מוזמנים להצטרף לקבוצת הפאנפיק -
https://simania.co.il/group.php?groupId=2266
פרקים קודמים אפשר למצוא ב"סיפור שכתבתי", או בדף שלי.
*
"ילד?"
האוזניים של אדמונד נזכרו לפתע בתפקידן, והוא שמע את הדוור שואל בפעם החמישית, "ילד? הכל בסדר?"
הכל בסדר? אתה רציני? אדמונד החזיק במכתב כל כך חזק שפרקי האצבעות שלו כמעט התפוקקו. המוח שלו עדיין לא חזר לתפקד.
הדוור התייאש. הוא ירד במדרגות וטיפס על אופניו. מקצה השביל שלח מבט אחרון אל הילד, שעוד נעץ מבט מסרב להאמין בשם הרשום בדיו ירוקה מנצנצת על המכתב שבידו. זאת בטח מהתלה קוסמית, נכון? מגיע מכתב, מכתב אמיתי, מכתב מהוגוורטס, וזה מה שכתוב עליו?
הוא עצם עיניים לרגע, ופקח אותן שוב.
מר אדוארד לורנס
קומה שניה, החדר הראשון מימין, מיטה שמאלית
רחוב ג'נטלי 17 ב'
רובע קמדן
לונדון
לעזאזל. עדיין היה כתוב שם בדיוק אותו דבר.
אדמונד עשה את הדבר היחיד שעלה בדעתו, את מה שעשה תמיד כשלא הצליח לחשוב בצלילות. הוא פתח את פיו וצעק: "אדוארד!!!"
מהסלון נשמעה איזו קריאה מעומעמת; אדוארד בטח החזיק בין השפתיים איזו חוברת בעיות בפיזיקה בזמן שקשר שרוכים. עבר עוד רגע, והוא יצא מדלת הכניסה, הבעה מבוהלת על פניו. "מה קרה, אד? הפחדת אותי עד מוות!"
אדמונד הושיט לו את המכתב בלי לומר מילה.
אדוארד קרא אותו בשקט כזה, שהיה אפשר לשמוע חתולה למרגלותיהם מחדדת ציפורניים על אבני השביל.
"אד, אם זאת מתיחה..."
"זאת לא מתיחה, לא אני עשיתי את זה," אמר אדמונד והניח את ידו על לבו. "אני נשבע לך. פשוט מצאתי את זה בתיבת המכתבים."
אדוארד טלטל את ראשו ובחן את המכתב.
"אתה מבין שזה בלתי אפשרי, נכון? אם קסם היה קיים כל ממשלה בעולם הייתה מתערבת בזה... וגם היה צריך לשנות את חוקי הפיזיקה - וכל מה שידוע לנו על היקום -"
"עובדה." אדמונד נפנף במכתב. "התקבלת להוגוורטס! איזו עוד הוכחה אתה צריך?"
החתולה שעל השביל השמיעה קול מחאה. התאומים הסתובבו והביטו: היא התמתחה, הגפיים מכוסות הפרווה התארכו, לא עבר רגע ואישה מבוגרת הביטה בהם.
"אני מאמינה שאני מסוגלת לעזור," הציעה האישה במבטא סקוטי.
שערה השחור היה אסוף בפקעת מהודקת לראשה. היא לבשה גלימה משובצת, ומאחורי משקפיים מרובעים היו שתי עיניים חומות עם מבט מאיים, כאילו היא עומדת לתת להם בוחן פתע. מינרווה מקגונגל עמדה מולם על השביל, בגודל טבעי.
"פ-פרופסור מקגונגל," גמגם אדמונד. בקול. בעיניים פעורות.
"אכן," אמרה פרופסור מקגונגל. "אבחנה חדה, אדון לורנס. תוכלו להוביל אותי פנימה? יש לי הרושם שעלי לנהל שיחה קלה עם ההורים שלכם."
בתחושה שבין אושר עילאי לחוסר אמון, אדמונד הוביל את פרופסור מקגונגל אל תוך הסלון. אדוארד בא בעקבותיהם, שלוח מדי פעם מבט אחורה בניסיון לאתר את המצלמה הנסתרת.
ליסה נאבקה במטבח במכונת הקפה; אבא שלו ישב על הספה עם ספל משלו וקרא עיתון. זה היה בוקר רגוע... עד שעכשיו התוצאות של מיקום החלון המצער באו לידי ביטוי.
"אבא?"
אלפרד לורנס הרים את מבטו והבחין באישה הזרה בסלון. היא ניגשה והושיטה לו את ידה: "מינרווה מקגונגל, סגנית מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף וקוסמות, נעים להכיר," אמרה. אלפרד נראה המום מכדי להגיב, ולכן היא דאגה גם לחלקו בשיחה: "אתה ודאי מר אלפרד לורנס?"
אלפרד הצליח להנהן.
"מר לורנס, אני כאן כדי להסדיר את רישומו של בנך אדוארד לבית הספר שלנו –"
ליסה עמדה בפתח המטבח ובידה ספל קפה. לשמע המשפט האחרון, היא פלטה צווחה מופתעת ושמטה את הספל, שהתנפץ והתיז לכל עבר.
מקגונגל הרימה שרביט. "רפארו!" אמרה. הרסיסים התלכדו מחדש. "אני מצטערת לומר שאי אפשר להציל את הקפה, או את השטיח," אמרה לליסה.
אדמונד בקושי שמע אותה.
אדוארד, לידו, מלמל לחישה נסערת.
אדמונד בקושי שמע אותו.
הוא היה עסוק מדי בהתעלפות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים השמות טובים פוונסי חשבון חרום (ל"ת)
-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים תודה! שלפתי אותם מהשרוול פֶּפֶּר
כי מצד אחד רציתי שיהיה אפשר לזהות את כל הפרקים כשייכים לאותו סיפור, ומצד שני שיהיה לכל אחד שם יותר מעורר השראה מ"פרק חמישה עשר". אם יש לך רעיונות לשמות תביאי
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים לפרקים הבאים פוונסי חשבון חרום (ל"ת)
-
-
-
