פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3021 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים אצל הפסיכולוגית - פרק 5 The Wolf
אצל הפסיכולוגית - פרק 5
הבוקר הגיע אפרורי ומעורפל במיוחד.
תחושת אי הנעימות הנוגעת לעניינים הנשגבים מבינתי שעתידים לקרות. היום האחרון לשבוע, פגישה כפולה.
יום שפשוט מעורר רצון להישאר במיטה ולא לקום ממנה, עם ספר טוב וקפה חזק.
קמתי עם חוסר חשק וחוסר רצון לעוד יום.
התארגנתי וכהרגלי ישבתי עם הקפה, הסיגריה והעיתון, מרפרף על כותרות, שקוע במחשבות שלי.
הקפה עשה את שלו, תוך מחצית השעה כבר הייתי בחוץ.
הצלחתי להקדים את הפגישה לשעות הבוקר, מוטב שאסיים עם זה מוקדם מאשר להיסחב עם המועקה הזו עד השעות המאוחרות של הלילה.
קבענו לשמונה וחצי, הקדמתי בחצי שעה, כהרגלי.
היא תמיד השקיפה מהחלון הפתוח לפני פגישות, לא הייתי צריך להיות חכם גדול כדי לשים לב לדברים האלו, זה גם סך הכל הגיוני, רוב הפסיכולוגים והמטפלים למיניהם הם אנשים המתבוננים כל חייהם על אחרים, משווים התנהגויות, לומדים לזהות תוקפנות או רגשות אחרים, מקשיבים לטונים וצלילים ומנתחים אותם, מנסים להכניס לתבניות.
עבודה לאורך השנים עם אנשים הדורשים מפגשים יומיומיים, הניתוחים האין-סופיים של כל נפש החוצה את הסף יוצרים מצב שזה כבר הופך להרגל.
לא שאני פסיכולוג או מטפל כלשהו, אך לאורך השנים יצא לי להכיר ולזהות מספיק אנשים כאלו כדי ללמוד כל מה שאני צריך לדעת עליהם.
השעה של הפגישה כמעט הגיעה.
התחלתי ללכת, נע לקצב שרק אני יכול לשמוע, מנגינה עדינה שאף אחד אחר לא שומע. אנשים נעשו רובוטים עם השנים, נעים לאותו צליל שוחק עד מוות, בלי ייחודיות, בלי שוני מהותי. ישנם יוצאים מן הכלל, אך גם היוצאים מהכלל הולכים בקצב שמשותף להם.
מעטים האנשים שראיתי שהולכים בקצב משלהם, לא מוכתב מהחברה. מצבי רוח שונים אמורים להשפיע על צורת ההליכה, אבל הסתכלתם פעם על אנשים הולכים ברחוב וממש ראיתם את אותו קצב ומקצב שהם הולכים בו? האם יצא לכם אי פעם לראות את הקצב שכולם הולכים בו? מניח שלא. זה נשמע אולי גאוותני מצידי לומר כל זאת. המציאות היא המורה הכי טובה ולמדתי ממנה שרוב האנשים לא שמים לב לניואנסים קטנים, אלא אם יש להם הפרעות אישויות כלשהן.
על כל פנים הגעתי, עומד בפני הדלת, שומע רעשים מבפנים. היא שם, מכינה לה את כוס התה בטח.
קול צחוק נשי הדהד ולא היה זה הקול שלה.
דפקתי.
הדממה המעיקה המשתררת פתאום כשאדם נתפס לא מוכן בלתי נמנעת וקרתה גם עכשיו.
צעדים והדלת נפתחה.
היא הייתה שם, עם עוד מישהי.
"אממ. היי.", אמרתי, מובך מעט.
"היי, אני רוצה שתכיר, זו חברה שלי, היא עוסקת ב...", התחילה.
"תני לי לנחש", קטעתי אותה, "מאבחנת התנהגותית/קלינאית תקשורת.", הן החליפו מבטים מופתעים.
"זה לא קשה לנחש, צורת היציבה שלך, הדרך שהסתכלת עליי, בוחנת את הצעדים שלי,את צורת ההליכה שלי מהחלון ההוא ששם",הצבעתי בכיוון הכללי של החלון,"והעובדה שהפסיכולוגית שלי חושבת שיש לי בעיות תקשורת ושההתנהגות שלי ייחודית ואפילו שנויה במחלוקת, גסה לעתים הם רק חלק מההיקשים שהובילו למסקנה הבלתי נמנעת שאת מאבחנת התנהגותית/קלינאית תקשורת.", סיימתי.
ההפתעה רק גדלה אצל שתיהן, הרהור עלה במחשבתה של הפסיכולוגית. "כן, אני יודע שאת נוטה להסתכל על המטופלים שלך כשהם מגיעים לפגישות.", עניתי לשאלה שלא שאלה.
היא הסמיקה.
"עכשיו אם תרשו לי, אשמח להיכנס.", אמרתי, בקשיחות מה.
הן פינו לי מקום ונכנסתי.
הלכתי לספה והתיישבתי עליה, שלא כהרגלי, הולך להיות מופע מעניין ואני לא רוצה לפספס אותו.
"תני לי לנחש, חברה שלך רק באה להביט ולחוות דעה אחרי שאלך, אולי תשאל כמה שאלות אבל אני יכול להיות סמוך ובטוח שמילה לא תצא ממנה.", אמרתי ברגע שהתיישבו.
הקלינאית המאבחנת ציחקקה במבוכה.
"כן", ענתה הפסיכולוגית.
"אני רק תוהה מתי סיפרת לה עליי, בפגישה הראשונה או השנייה? מתאר לעצמי שזה קרה ממש בהתחלה, כשהרגשת שאני לא ממש משתף איתך פעולה.", העלתי הרהור שהציק לי. תחושת אי הנעימות מאתמול בלילה התחילה להיעלם. אז זה היה המהלך שנשגב מבינתי? הרהרתי ביני לבין עצמי.
"אני לא חושבת שזה רלוונטי.", ענתה הפסיכולוגית בקשיחות, מסמיקה מעט יותר.
"הו, זה מאוד רלוונטי, הבטחת שלא תספרי לאף אחד מה שאספר לך והנה אנחנו כאן, שלישיה למרות הכל.", השבתי, מעט אגרסיביות בדבריי, "אני בטוח שאת לא רוצה שאקטע כאן את התהליך בגלל שאת לא מסוגלת להיות כנה, נכון?", שאלה רטורית.
ראיתי את ההבנה מפציעה בעיניה. היא לא ראתה את המהלך הזה בתור בגידה. היא לפעמים אטית בקליטה שלה, אבל היא תתרגל למהירות שלי. אני מקווה.
"תקשיב, אם לא נוח לך איתי פה, אני יכולה ללכת ונקבע פגישה מסודרת, אני ואתה.", אמרה המאבחנת.
"את יכולה להישאר, אני רק רוצה להבין דברים לאשורם ולוודא שאנחנו משדרים על אותו גל.",עניתי.
הן ישבו שם, באי נוחות זעות על הכיסאות.
"בפגישה השנייה", ענתה לבסוף.
המופע הסתיים, עברתי לתנוחת שכיבה על הספה.
הרהורים שטפו אותי כנחיל דבורים שקינם נפל.
הן החליפו לחישות, תוהות מה לעשות.
נתתי להן לחשוב שאני לא יודע על מה הן מסתודדות, ממשיך לחשוב.
"החברה שלי, לא סיפרה לי יותר מדי עלייך, רק שאתה טיפוס ייחודי ולא שגרתי.", פתחה ואמרה המאבחנת.
"ואת רוצה שאספר לך קצת יותר לעומק, סיפרתי את זה פעם אחת, אני בטוח שהחברה שלך תוכל למלא את החללים החסרים בסיפור בעצמה.", התרסתי כלפיה.
"נכון, היא תוכל, אבל זה לא יהיה כמו שאתה תספר, נכון?",שאלה, מעט בחשש מהול בעצבנות.
"את ממש תתעקשי על לשמוע את זה ממני ולא תניחי לזה, נכון?",השבתי בשאלה.
ראיתי את הסומק, את המבט שלה שסיפרו יותר ממה שרצתה. אז סיפרתי, חושף טפח ומכסה טפחיים כמו שעשיתי לפסיכולוגית ובאותו טון. דיברתי מהר, מנסה לסיים כמה שיותר מהר, כמישהו המדבר על דברים שוליים ולא מעניינים. לכל אורך המונולוג, הבטתי בתקרה.
סיימתי את הסיפור, יגע והבטתי עליהן.
הן החליפו מבטים.
חצי פגישה חלפה לפי השעון.
"את רוצה לעשות את הפגישה הזו משולשת?",שאלתי בכלליות,מפר את הדממה שנוצרה.
"היא כבר כזו.",צחקקה המאבחנת. קליטה מהירה קצת יותר מחברתה.
"אני חושבת שכן.", ענתה הפסיכולוגית.
שקעתי לשתיקה.
"יש כמה חורים בסיפור שלך", התחילה המאבחנת,"למה אתה לא מרחיב עליהם?", סיימה בשאלה.
"כי הם לא קריטיים. לא מעניינים וחסרי משמעות בכל מקרה.",עניתי, היא עומדת להתווכח איתי על זה.
"אני לא חושבת שזו הסיבה.", אמרה ולא יספה.
"את רוצה לשמוע על אבא דומיננטי ואמא שלא יכלה להתנגד לו? או אולי יותר על הילדות והבריונות? אלו לא דברים שמגדירים אותי כמי שאני היום. אלו ארועים בעבר, שחישלו אותי כחלק ממי שאני היום, לכן אינם רלוונטיים, לא קריטיים וחסרי משמעות. לדוש בהם מיותר.", עניתי.
"כל מה שמחשל, בהכרח משפיע.", ענתה.
מאתגרת.
"לא מדויק. מה שמחשל - השפיע. הפקת לקחים, הבנה של מה נכון ומה לא נכון...ניתוח המצבים והימנעות מהם, אלו דברים ותהליכים שימשיכו לקרות כתוצאה ממה שקרה, הם לא משפיעים ברבדים אחרים.", השבתי.
"ובכל זאת, אני רוצה לשמוע את כל הסיפור, בלי חורים."
"ואני לא מוכן לשתף אותו. היה, קרה, נגמר."
מלחמת מוחות וכוחות.
היא תנסה אסטרטגיה אחרת.
"יש לך בת זוג?",שאלה.
צפוי, אם אני אענה שכן, היא תשאל אם סיפרתי לה, אם אענה שלא, היא תשאל מה יקרה אז.
להתחיל להמציא שקרים זה לא הסגנון שלי, חוץ מזה שהן כאן כדי לעזור לי, אולי כדאי לתת להן איזו עצם. מי יודע אולי זה יתברר כצעד חכם.
"לא", עניתי לבסוף.
"מה יקרה כשתהיה לך? תשאיר את העבר לוט בערפל? תסתיר אותו?"
"היא תדע מה שאתן יודעות, יותר מזה לא תצטרך לדעת. במקרה הכי גרוע, אספר לה הכל, אם תצליח להוכיח שהיא יכולה לעמוד בזה.", עניתי.
הלהיטות שלה גברה, עוד שינוי כיוון בדרך.
"אתה לא רוצה לקבל עצות לספר את הסיפור הזה כך שהיא לא תירתע ממך?", השיבה.
היא שלפה קלף מסוכן עכשיו.
"את לא נשואה, בתוך מערכת יחסים שמתפתחת לכיוונים רציניים. את לא מרגישה ראוייה למערכת יחסים נורמטיביים אז הבחור שאת יוצאת איתו מכיל כמה תכונות שליליות. מעשן ושותה ומתייחס אלייך בזלזול. הילדות שלך לא הייתה פשוטה והיו לך בעיות לתקשר עם הסביבה, צורת הכתיבה שלך בזמנו הייתה מעורפלת, לא ברורה ולא קוהרנטית. עד שההורים שלך לא לקחו אותך לקלינאית תקשורת, הבעיות האלו לא עברו. מצאת את הקריאה שלך, רצית למנוע מאחרים לחוות את מה שחווית, אז הלכת לתחום הזה.
את רוצה שלושה ילדים, יש לך כלב קטן בבית, את יצירתית כשיש לך מסגרת קבועה, את אוהבת לבשל ולחיות טוב ואת עוזרת אחת לכמה זמן גם לילדים שהוריהם לא יכולים לשלם על אבחון. את מאמינה בטוב שבבני האדם מה שמקשה עלייך לעזוב את החבר שכרגע יש לך, יש לך שלדים בארון שאפילו חברתך כאן לא יודעת עליהן, למשל העובדה שאת נמשכת אליה במובן הרומנטי. היא העוגן שלך ואת העוגן שלה.", יריתי בלי לחשוב. כשדוחקים אותי לפינה, זה מה שקורה.
"וחשבתי שתדעי יותר טוב מלדחוק אותי לפינה.", סיימתי, שוקע בשתיקה.
המומות, הביטו בי.
היא הייתה על סף דמעות.
הפסיכולוגית לקחה אותה לחדר הסמוך.
המחשבות באו והלכו. פגעתי בנקודות רגישות ורמסתי אותן. אני צריך להתנצל.
אחרי עשרים דקות, חזרו.
המאבחנת נראתה רגועה יותר, שומרת על ארשת פנים חתומה. הפסיכולוגית נראתה עוד קצת נרעשת.
"תקשיבי, אני מצטער, לא התכוונתי לפגוע. כשדוחקים אותי לפינה אני נוטה להיות אגרסיבי ולשלוף פיסות מידע כואבות.", אמרתי, מכוון את דבריי למאבחנת.
"אני חושבת שכדאי שנסיים כאן להיום.", ענתה הפסיכולוגית.
הנהנתי בהסכמה.
"יום ראשון?",שאלתי.
"כן. זו תהיה שוב פגישה משולשת.", ענתה המאבחנת.
יצאתי.
שמתי אוזניות, הפעלתי את רשימת ההשמעה והתחלתי ללכת במהירות, מדי פעם מדליק סיגריה, מתכנס בתוך עצמי והמחשבות שלי.
הלילה ירד במהירות, הגעתי הביתה אחרי חצות, מותש, נכנסתי למיטה, עדיין מקשיב לרשימת ההשמעה. נרדמתי, כשבחוץ החלה סערה פראית להשתולל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 7 שנים ו-4 חודשים מתי יהיו פרקי המשך אצל הפסיכולוגית? Coconut
אתה כותב בצורה נוגעת וכל כך אמיתית, ממש תחושה כזו שנמצאים איתך בתוך חדר הטיפול.
תודה על כתיבה מופלאה.
מחכה לפרקים נוספים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 7 שנים ו-3 חודשים עדכון קטן - The Wolf
את הפרקים האלו אני לא ממשיך.
במקום יצרתי שכתוב לפרקים הללו, אם תרצי גרסה שלטעמי יותר טובה מהטיוטות הראשוניות.
תוכלי למצוא את הפרקים החדשים (שדרך אגב פרסמתי את האחרון שבהם היום) בדף הבית שלי, תחת הקטגוריה סיפור שכתבתי, לחיצה על הלינק תוביל אותך לאלף הסיפורים והשירים האחרונים שפרסמתי באתר.
אם תצטרכי עזרה נוספת באיתור הפרקים תוכלי לשלוח הודעה אישית או לפרסם כאן תגובה לתגובה שלי ואשמח לעזור לך.
המשך יום טוב שיהיה לך :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 7 שנים ו-4 חודשים אני לא יודע. The Wolf
-
-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים פרסמת באתר גם את הפרקים הקודמים לפרק 5? (ל"ת)
-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים כן The Wolf
-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים תודה. אחפש אותם (ל"ת)
-
לפני 8 שנים ו-1 חודשים אממ. The Wolf
אני לא יודע אם את יודעת...
יש דרך יחסית פשוטה למצוא את הפרקים האלו, או כל סיפור/קטע/שיר שמישהו/י כתב/ה.
נכנסים לדף הבית שלהם, הדף הרי מחולק לחלקים/קטגוריות, מתחת לביקורות שאותן כותב כתב/אהב יש קטגוריה של "סיפור שכתבתי" שם יש 10 יצירות אחרונות שנכתבו. ליד הכותרת של הקטגוריה יש קישור "הצג את כל הסיפורים".
לחיצה על הקישור הזה תציג את אלף הסיפורים והשירים האחרונים שנכתבו.
בדף הזה לוחצים על שני הכפתורים ctrl ו-f, למעלה מצד שמאל, צמוד לשורת הכתובת של הדפדפן נפתחת שורת חיפוש, אם את יודעת מה שם הסיפור/פרק/שיר/קטע, כותבת אותו שם וזה ידגיש בצבע צהוב או אדום את הקטעים שנושאים את אותו שם או חלק מהשם הזה. לצד אותה שורת חיפוש, ישנם שני חיצים - למעלה ולמטה, החץ למעלה ייקח אותך לפרק הבא מבחינת סדר כרונולוגי, החץ למטה ייקח אותך לפרק הקודם מבחינת סדר כרונולוגי.
אם את בתחילת הרשימה החץ למעלה ייקח אותך לסוף הרשימה, אם את בסוף הרשימה - החץ למטה ייקח אותך לתחילת הרשימה (תחילת/סוף רשימה של הקטע שחיפשת).
אם את מכירה את זה סליחה שבזבזתי את זמנך,
אם לא, אני מציע לך לנסות ולבדוק את זה בעצמך...
זו דרך יעילה לחפש מבין ים מידע את המידע הרלוונטי לך.
המשך יום טוב :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 8 שנים ו-1 חודשים בכיף :) The Wolf (ל"ת)
-
-
-
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים קצת שרלוק הולמסי מדי :) גל
היי, קראתי את הפרקים עד עכשיו, וסה"כ אני נהנה מהכתיבה ומהרעיונות.
הפעם כבר נראה שהדמות המרכזית היא יותר מדי "גיבור על". אני מתחבר לזה שיש אנשים עם אינטואיציות טובות, וגם לזה שיש מי שמגיעים לטיפול עם התנגדות מאוד גדולה. אני גם אוהב את הרעיון של טשטוש גבולות 'מטפל-מטופל' בטיפול, ואת העובדה שטיפול יכול להעסיק, להטריד ואפילו לבלבל את המטפל, ושמטפלים הם אינם כל-יכולים.
אבל למען האמת העובדה ש"כוח העל" שלו לקרוא אנשים מופיע לעתים כל כך קרובות, ובכל פעם מוכיח את עצמו מחדש ומשאיר את המטפלת/חברה/בחורה עם חולצה מלנכולית חסרות מילים שוב ושוב, לי זה בכל אופן פוגע מעט באמינות. בטח ובטח שההסקות שלו כל כך מדויקות ויורדות לפרטי פרטים. זה כמובן יחד עם התחושה ששאר הדמויות מתוארות באופן שטחי מדי יחסית לרקע שלהן. יש איזשהו ניסיון להביא דמות מאוד מאוד מורכבת בהקשרים בין-אישיים, אבל כמעט בלי תיאור של שיח אמיתי ונוקב (גם לא בין הדמויות לבין עצמן).
במיוחד כשאתה בוחר לכתוב את הסיפור גם מהצד של המטפלת, הייתי מצפה לאיזשהי מורכבות שלה ולא רק לעוד זווית שתראה לנו כמה חכמה הדמות הראשית.
אני קורא שוב את ההערות שלי ומתלבט אם לשלוח אותן. מקווה שתקבל אותן ברוח טובה. הסיבה היחידה שאני כותב היא כי נמשכתי לסיפור ואהבתי את סגנון הכתיבה, ומצאתי את עצמי מחפש מפעם לפעם אם הוצאת פרק המשך. בהנחה שדעת האחרים חשובה לך כי אולי היא משפיעה על הכתיבה, אני חושב שאולי תרצה לשמוע אותה בכל זאת. ברור לי שזוהי רק דעתי, ושיכול מאוד להיות שאחרים יאמרו אחרת. בכל אופן כל הכבוד, אתה כותב יפה מאוד. אני לא מרבה לקרוא כאן ולהגיב כאן לאחרים, אבל לשמחתי הקטע הזה שלך תפס לי את העין :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים נ.ב. The Wolf
נזכרתי עכשיו שיש ניואנסים קטנים...
לא תמיד הוא קולע "בול", לא תמיד הוא רואה את התמונה המלאה, יש דברים שהוא קצת מפספס.
אולי למרות זאת יש לו מסקנות נכונות - אך השרשרת המקשרת של ההיסקים לא תמיד נכונה.
אני ברשותך אפנה אותך לשני הפרקים המקבילים - פרקים 2 ו- 3, גם בספינאוף וגם בזווית שלו.
תראה שחלק מהדברים שהוא מסיק שם, נכונים לפי זווית הראייה שלו, אבל לא נכונים מזווית הראייה של הפסיכולוגית...
יש דברים שהוא מניח שקורים בזמן כלשהו, אך קורים יותר מאוחר.
אלו חלק מהסיבות שגורמות לכך שדברים שהוא אומר נראים כנכונים כל הזמן, כשבפועל אלו חלק מטעויות שרשרת שיכולות לגרום לשגיאות חמורות בהמשך.
אבל הפעם אני קצת מקדים את המאוחר.
חוץ מזה, אני לא יודע אם הייתי מאמין לכל מה שהוא מספר ו/או אומר. נקודת המבט שלו היא רק צד אחד...וזה מה שגרם לי לייצר את הספינאוף...
שייבקרו אותו, את דרך ההתנהלות שלו, את צורת הגעת המסקנות ולא יקבלו את הזווית שלו כזווית היחידה והנכונה.
למען ההגינות, לפני שהגבת לי, התלבטתי אם לערוך עוד ספינאוף שייתן תמונה קצת יותר רחבה וייכנס קצת יותר לעובי הקורה של דמות/יות מסוימות...אך לדעתי זה עלול לגרום ליותר תעתועים ואי הבנה של מהלך העניינים.
בסך הכל ההערות והארות שלך במקום.
הייתי רוצה שתנסה להשוות בין הפרקים שהזכרתי כדי לבדוק ולבקר יותר לעומק את הסיפור. אולי גם תוכל לתת לי עוד כמה נקודות מבט שיעזרו לי לשפר את הסיפור ולתת רמזים קצת יותר עבים.
המשך צהריים טובים,
שבת שלום ושוב תודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים שוב היי גל
יכול להיות שיש דוגמאות נגדיות לתחושה שביטאתי, אבל אולי עצם העובדה שבכל זאת זה מה שהרגשתי (והרי קראתי בזמנו גם את הקטעים שעליהם אתה מדבר) זוהי השורה התחתונה החשובה. שוב, אתה כותב קודם כל מתוך האג'נדה וההנאה שלך, ויכול להיות שההערה שלי לא הייתה נאמרת אילו הייתי קורא את הסיפור כולו בבת אחת. אבל משום שהבנתי שהוא טרם נכתב עד סופו, חשבתי שדעתי יכולה לתת לך זווית ראייה (של קורא, ולא של כותב- אני בקושי כותב בעצמי ובטח לא סיפורים) שאולי תרצה להתחשב בה בכתיבתך.
הדמות המרכזית שלך מעניינת. היא מגיעה לטיפול, אבל בוחרת להיכנס לחיי המטפלת ולחבוש בעצמה את כובע המטפל. היא עושה את זה גם מול אנשים אחרים שזועקים לעזרה. זה לא מופרך כלל וכלל ואני חושב שלכתוב על זה יכול להביא לתוצר מעניין. אני הנחתי שהשם לסיפור "אצל הפסיכולוגית" מעיד על כוונה להביא את ההתפתחות שמתרחשת על הספה, ואני מרגיש שכדי שתוכל לבוא התפתחות כזו נדרשת מורכבות גם של הדמות המטפלת. מי שניגש לטיפול בכזו התנגדות לעסוק בעצמו- לא יתפתח מעצמו.
אני לא רוצה לחפור עוד הרבה. בסה"כ, זה הסיפור שלך! ואני נהנה מהקריאה... ויש משהו מאוד מפתה בלכתוב "ביקורת" על משהו כשהוא נכתב און-ליין, ולכן אני מוצא את עצמי מאריך. בכל אופן, אני מחכה להמשכים, ואם יהיה לי עוד מה להגיד- אגיד, כי אני רואה שאכפת לך לשמוע.
שבת שלום
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים היא בהחלט נתנה חומר למחשבה. The Wolf
רק נזכרתי בזה כבדרך אגב.
ברור היה לי שאולי בגלל דרך הפרסום הביקורת הנקודתית נעלמה לה, אך חשוב לי גם שהקורא ישים לב לפרטים הקטנים, לכן אמרתי מה שאמרתי.
אני לא רואה את מה שיש לך להגיד כחפירה, אלא כנקודות שיש לשים לב אליהן (אני ככותב) ובמידת הצורך להבהיר אותן (שוב, מעמדתי ככותב ו/או קורא)
אני מאוד מעריך את דעתך ותודה רבה ששיתפת, אכן אקח זאת לתשומת לבי.
שבת שלום :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 8 שנים ו-2 חודשים ראשית - תודה לך על התגובה The Wolf
תחום הסיפורים הוא תחום חדש לי יחסית. אני כותב יותר שירה.
הסיפור הזה התפתח מאיזושהי מחשבה כללית, כשהדמויות די מפתחות בעצמן את הסיפור...
אם כי אני מבין את הערותייך ולוקח אותן אל תשומת לבי.
אמת, הדמויות מעט שטחיות יותר ממה שכיוונתי ואמת שהדמות הראשית נוצצת מדי, אחת הסיבות שניסיתי לייצר כאן מעט שליליות כלפיו, כנראה לא באופן מספיק.
הדמויות תוכננו בגדול להיות שטחיות ולהוות מעין תמונת מראה של הגיבור, המשקפות צדדים טובים יותר או פחות שלו, וזאת מתוך ההבדלים בהתנהגויותיהם...לכן גם המלל פחות חזק..,
אראה איך אוכל לשפר את הפרקים הבאים כך שישקפו יותר נאמנה את המציאות.
תודה לך על הערותייך והארותייך,
אשמח אם תואיל להמשיך ולהסב תשומת לבי לעניינים המפריעים לך בסיפור. המשך ערב טוב :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
