פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 598 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים הצד שלה - פרק 2, המשך ספינאוף The Wolf
הצד שלה - פרק 2
שבוע שלם של ניסיונות להתחיל לנתח אותו עבר חלף לו. מגיעים אליי הרבה טיפוסים מטיפוסים שונים, את כולם אני מצליחה להתחיל לנתח כבר מהשיחה הראשונה, לפעמים אפילו עוד קודם, כשאני מביטה בהם מתקרבים, חלקם חוששים, מהלכים בהססנות, רובם מצליחים להתגבר על החששות אבל המיסתורין ואי הידיעה של מה שהולך לקרות גורם להם לצעוד באיטיות הססנית או לחילופין במהירות, לפני שדעתם תשתנה. כל פגישה אני מתחילה בתיאור התפקיד, אלו שזו להם פעם ראשונה נרגעים ולפעמים אפילו ישר מתחילים לדבר, אחרים לוקח להם זמן ומתחילים בעיקר בשאלות כשהם עונים לשאלות שנשאלות דרך אגב בלי לשים לב אפילו, אבל הוא, נדמה שזו לא הפעם הראשונה שלו, נדמה כאילו הוא היה אצל כל כך הרבה פסיכולוגים, או שהוא פסיכולוג.
היום היה קריר מעט וקודר, לא הייתה ציפייה לגשם,
קבעתי לאכול צהריים עם חברה טובה שלי, שבוע שעבר היה היום היחיד בו לא קבענו, הילד שלה היה חולה בבית והיא נשארה לטפל בו.
ראיתי אותו כשאני עוד שקועה בהרהורים, שוב לבש את אותם בגדים שלבש בפגישה האחרונה שלנו.
שוב הוא נכנס, כאילו מכיר את כל תוואי הדירה בעל פה ושוב נשכב על המיטה.
בכניסה עצר לרגע והחליף כמה דברים שגרתיים איתי.
אחרי שנשכב על הספה, התיישבתי על הכיסא מולו, הסתכלתי עליו מצפה שיתחיל לדבר. זה עבד על כל כך הרבה אנשים, תחושת אי הנעימות שמכרסמת בהם גרמה לרבים מהם להישבר ולהתחיל לדבר.
הדקות נקפו ודבר לא קרה, הגה לא נפצה, ראיתי את המבט שלו מזדגג כאילו שקע בהרהורים. התחלתי לתהות על קנקנו אפילו יותר.
האי פעם ראיתם התנהגות כזו?
זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בהתנהגות כזו.
התחלתי לחשוב שאולי הגישה שאני נוקטת אולי לא תעזור איתו. הוא טיפוס מוזר ואקצנטרי, זאת ידעתי לבטח, אבל מעבר לכך לא ידעתי הרבה. תאריך הלידה שלו ושמו היו שני פרטים שתהיתי לגבי אמיתותם. קרה לא פעם שמטופלים שלי לא הרגישו בנוח לתת פרטים מזהים, בדרך כלל אחרי מספר קטן של פגישות הם נטו לסמוך עליי יותר ונתנו לי את שמותיהם האמיתיים ותאריכי הלידה שלהם.
הבטתי על השעון, 12.35 עוד עשר דקות והפגישה הזו מסתיימת.
אני אצטרך לקבוע איתו בתדירות גבוהה יותר.
כשנותרו שלוש דקות לסוף הפגישה, התעורר ממחשבותיו.
"אז מה דוק? נהנית לנתח את האישיות שלי על בסיס מה שאת רואה?", הוא שאל.
"כן", התשובה הקצרה והסרקסטית שלי לשאלות חסרות משמעות.
הוא זרק לאוויר את המחשבות על כך שאני הייתי רקדנית או מתעמלת אומנותית בעבר.
הוא הפתיע אותי. הוא יודע לנתח, נצנצה לי מחשבה, זה משנה דברים. אצטרך לקבוע איתו פגישות בתדירות גבוהה יותר, אצטרך גם לשנות את הגישה שלי איתו.
אף פעם לא יצא לי לעבוד מול אדם שמנתח התנהגויות, זה הרתיע וסיקרן אותי בו בזמן, כשהסקרנות הכריעה לבסוף את הכף, ראיתי שתמה הפגישה.
"הפגישה שלנו הסתיימה", ספק אמרתי, ספק קבעתי עובדה, ניצלתי בזכות הצלצול הגואל.
"תהני בארוחת הצהריים שלך ונתראה שבוע הבא?", ספק אמר, ספק שאל.
הפעם שלטתי בעצמי ובמחשבותיי, "אני חושבת שכדאי שנקבע לעתים יותר קרובות. אם אתה עומד לשתוק בכל פגישה כזו, נצטרך להגביר את התדירויות, מחר ב13?", נקטתי בטון ענייני ואפור, אבל הרגשתי כאילו שמץ מסערת רוחי הצליחה להשתחל פנימה, קיוויתי שלא ישים לב לכך.
"סגור", ענה בסתמיות ויצא, מותיר אותי מחוסרת נשימה ובליל של מחשבות שמתערבלות.
כשהגעתי למסעדה בשעה שקבענו להיפגש, עוד הייתי שקועה במחשבות, היא נופפה לי מהשולחן שבו ישבה. תמיד היא הקדימה, לא זכרתי פעם אחת שקבעה איתי לארוחת צהריים ואיחרה, למרות שהקליניקה שלה הייתה בקצה השני של העיר. הכרנו ביום הראשון של השנה הראשונה. היא למדה קלינאות תקשורת, אבל הייתה צריכה כמה קורסים בפסיכולוגיה בסיסית. מיד כשהתחלנו לדבר ידענו שנהיה חברות טובות. נהגנו לשבת לאכול ביחד בהפסקות המשותפות ובערבים לצאת ביחד, כשסיימנו את הלימודים המשכנו לשמור על קשר, היינו קובעות כל יום לשבת לאכול צהריים ואחת לכמה שבועות היינו עושות יציאה לילית משותפת.
"הזמנתי לך את הסלט הקבוע וקפה הפוך", אמרה וצחקקה. "תודה", עניתי, עדיין שקועה במחשבות.
היא תמיד ידעה להבחין בין מצבי הרוח שלי ותמיד ידעה לעודד אותי, כמו שאני ידעתי להבחין במצבי רוח המשתנים שלה ולעודד אותה, אחת הסיבות שהמשכנו להיות בקשר כל כך טוב אחרי התואר.
"קרה משהו? תני לי לנחש, מטופל איקס הגיע אלייך?", היא צחקה, בחופשיות.
"כן, סוף סוף הגיע מטופל איקס", עניתי, נדבקת בצחוק שלה. לאורך השנים פיתחנו שפה וקודים משלנו, מטופל איקס היה אחד מאותם קודים.
מטופל איקס היה הקוד שלנו למטופלים ששוברים לנו את שגרת הטיפול, שמאלצים אותנו לנקוט בגישות שונות ומיוחדות כדי לפתור להם את הבעיות. בקורסי פסיכולוגיה תמיד דאגו שנשמור על ראש פתוח ואני והיא נהגנו להתבדח על כך שמרוב שאנחנו שומרות על ראש פתוח, לא יגיע אלינו בחיים מטופל איקס.
את המטופל איקס שלה היא פגשה לפני שלוש שנים, ישר אחרי שסיימה את הסטאז׳ שלה.
זה היה ילד בן שלוש-עשרה שלא ידע להתנסח כמו שצריך והפך להיות אגרסיבי ואלים, בתוך בועה משלו. שנתיים של טיפול והיום, הוא הרבה יותר נינוח ורגוע, יכולות התקשורת שלו עלו פלאים.
בהתחלה לא ידעו מה הייתה הבעיה איתו, לכאורה ילד תקין שגדל בסביבה נורמטיבית ובכל זאת היו לו בעיות תקשורת. בהתחלה חשבו שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי אבל כל הבדיקות הוכיחו שאין זה המצב.
רק לאחר שחברה שלי הציעה לבדוק לעומק את יחסי ההורים והילד הצליחו לעלות על הבעיה.
"את בטוחה שהוא איקס ולא וואי?", היא ציחקקה.
ההזמנות שלנו הגיעו והתחלנו לאכול, בין ביס אחד למשנהו המשכנו לנהל את השיחה על מטופל איקס שלי.
"תקשיבי, אני באמת לא יודעת מה הסיפור שלו, הוא מדבר מעט ולא אומר כלום במעט שהוא אומר, הוא ידע שהייתי בעבר רקדנית ושאני יוצאת לאכול צהריים, היום, כל הפגישה הוא שתק, לא הוציא מילה מהפה, נתתי לו את "מבט" וזה לא הזיז לו בכלל, השבוע ושבוע שעבר הוא הגיע עם אותו סוג בגדים - חולצת ג׳ינס מכופתרת מג׳ינס ולא דמוי ג׳ינס, מכנסי ג׳ינס וחולצת טי, מהפגישה הראשונה הוא התנהג מוזר - נכנס, מחליף כמה ברכות שגרתיות והולך להישכב על הספה, בפגישה הראשונה בכלל חשבתי שהוא חוצפן, מתנהל בתוך הקליניקה כאילו הוא מכיר אותה כמו את כף ידו, מרגיש שם כמו בבית, אני באמת אובדת עצות.", ככה שפכתי את המצב כמות שהוא.
"את זוכרת את הסרט שראינו אז? איך קראו לו? ההוא על האומנים ההם? את זוכרת שגם הם לבשו אותם בגדים?", היא שאלה,
"לא זוכרת את השם, אבל כן, זה היה סרט ממש יפה", עניתי.
"אני חושבת שאולי הוא אומן", היא קרצה לי ברמיזה עבה.
"את לא חושבת...?", התחלתי לשאול.
"את ומטופל איקס בטוח תהיו נושא מעניין לרכילות.", ענתה.
"מה? לא, לא, לא, ממש ממש ממש לא, הוא בכלל מטופל שלי.", הרמיזה שלה גרמה לי להסמיק.
יכול להיות שיש משהו במה שהיא אומרת?
היא חייכה והמשיכה לאכול בשקט, עשיתי כמוה, מתעלמות מהפיל שהיא הנחיתה בינינו.
אחרי רבע שעה, חזרתי לקליניקה שלי. לא היו לי עוד מטופלים לאותו יום, אבל הייתי צריכה את המקום הבטוח שלי אחרי כל היום המוזר הזה.
הלילה הגיע ואיתו מקלחת הערב והשינה, שלא הכזיבה ונשאה אותי עמוק אל תוכה בשנייה שנשכבתי במיטה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים המשך טוב הכותב למגירה
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים תודה... The Wolf
-
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים או-קיי פוליאנה :-)
זה נראה מרתק.
עכשיו אני במתח, וואי אני במתח!
כל כך חיכיתי להמשך של הסיפור ובאמת התעלית על עצמך הפעם!
מטופל איקס, מאיפה הבאת את זה???
ואני ממש רוצה לדעת מה יהיה ההמשך וכדאי לך שיהיה המשך!
כי אם לא- אהמ אהמ, אני לוקחת "סכין" ו- חותכת עוגה חחח
טוב, ברור שסתם, אבל עדיין, אני ממש רוצה לדעת מה יקרה בפרקים הבאים!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים חח The Wolf
שמח שנהנית :)
באמת שאין לי מושג מאיפה הבאתי את זה חחח
תודה תודה תודה :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
