פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1089 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים אצל הפסיכולוגית - פרק 3 The Wolf
אצל הפסיכולוגית - פרק 3
היום התקדר במהירות, בבוקר עוד השמש זרחה בחייכנות והבטחות ליום שמשי ונעים.
בתוך שעתיים כל הבטחה שלה הופרה, כל תחזית התבדתה.
לא התכוננתי למזג האוויר הזה. היום זו פגישה כפולה.
אחרי השיחה שלנו אתמול היא התקשרה אליי כדי לעדכן אותי שהפגישות שלנו הולכות להיות כפולות.
לא יכולתי לסרב.
הדלת החומה שוב עמדה מולי, לקחה לה דקה תמימה לפתוח אותה.
"מה נשמע דוק?", זה אף פעם לא מתיישן, תמיד מעלה לי חיוך, במיוחד עם כמות הסרקזם שאני מביע.
היא רק חייכה ואני פניתי לספה, נשכב עליה כהרגלי בימים האחרונים.
"אני חושבת שהגיע הזמן לשנות קצת את אופי הפגישות שלנו, אחת הסיבות שקבעתי איתך פגישות כפולות", פתחה ואמרה. מעניין, בדיוק חשבתי את אותו דבר, "או.קיי.", עניתי, מחכה להמשך.
"אני רוצה שתחשוב עליי בתור מישהי שקרובה אלייך, תוכל לספר לי הכל ושום דבר לא ייצא ממני לשום מקום ולאף דבר...", המשיכה ואני בתורי קטעתי אותה,"אם תגלי שרצחתי מישהו, האם זה עדיין יתפוס? אם אני אספר לך דברים שיעמידו את השפיות שלי בסימני שאלה, את עדיין לא תספרי לאף אחד?", שתי שאלות שהתשובה עליהן צפויה, אבל רציתי לראות אותה עונה עליהן בכנות, רציתי לראות את העיניים שלה כשהיא עונה לי.
היא התלבטה בינה לבינה כמה דקות, היא כנראה לא ציפתה שהשאלות האלו יגיעו עכשיו. ראיתי אותה אומדת את ההחלטה, גלגלי השיניים אצלה עבדו שעות נוספות, כמעט ראיתי עשן עולה מהם. היא עומדת לענות לי בכן, זה עדיין יתפוס.
"במקרה שלך אחרוג ממנהגי וכן, זה עדיין יתפוס", כמה צפוי. אני אפילו יודע למה היא הגיעה למסקנה הזו, היא לא חושבת שאני יכול לרצוח מישהו, היא צודקת כמובן, אבל אני נהנה למצוא גבולות ולדחוף אותן לקצה ובקשר לאי שפיות אני מניח שהיא חושבת שדברים לא יגיעו לידי כך.
"מפתיע, תסבירי", כל תיאוריה שלי, כל הנחה, כל ניתוח של מצב, אני פשוט חייב לאמת.
היא ראתה עליי שזה לא באמת מפתיע אותי, אבל היא הופתעה.
"אני לא חושבת שאתה מסוגל לרצוח מישהו או שאתה לא שפוי", ענתה.
עוד "וי" וטפיחה מטאפורית קלה על השכם, שוב צדקתי.
"אני בטוח שלאורך שנותייך כפסיכולוגית שמעת סיפורים קשים ממטופלים על העבר שלהם, חלקם היו מן הסתם הסחות דעת, קורבניזציה ו/או חצאי אמיתות, חלקם היו כנים וישירים אבל אני מבטיח לך שאף מטופל שהיה לך לא היה כמוני, וגם את השורה הזו, אני כמעט בטוח ששמעת לפחות פעם אחת", התחלתי. זהו, מכאן אין דרך חזרה. כל הקרביים שלי הולכים להישפך לעיני כל, לעבור ניתוחים כירורגיים מעמיקים רק כדי לברר מי אני ומה אני, כל האמת, השקרים, כל השלדים בארון, אני לא הולך להיות אותו בן אדם. הרגשתי את זה בוודאות שאינני יודע להסביר.
כל כך הרבה דברים הולכים להשתנות, חיים רק פעם אחת, אז על החיים ועל המוות.
"נולדתי ב1990, לזוג הורים נחמדים העובדים בסוכנות. מטבע הדברים, כל עובד סוכנות נשלח לחו"ל, לפעמים רק הם, לפעמים גם אנחנו הילדים הצטרפנו, אבל אני מקדים מעט את המאוחר, על כל פנים, נולדתי, אח בכור מארבעה אחים, בלי אחיות, בטיסה הראשונה שלי, הייתי בן ארבע, עם אח בן שנתיים. יועדנו לשליחות במדינת עולם שלישית בדרום אמריקה. שהיינו שם שנתיים ולאחר שנתיים קיבלנו מינוי נוסף לשליחות במדינה שכנה לפרק זמן של שנתיים נוספות. למדנו בבתי ספר אמריקאיים, היו לנו חברים, פרוייקטים ומורות שמאוד העריכו אותנו.
היו לנו טיולים משפחתיים וחוויות שאנשים בגיל שלנו חולמים לעבור. בין כל המעברים האלו, משהו נסדק ונשבר - האמון שלי בהורים. חזרנו לארץ, הייתי בן שמונה, אחי בן שש, אחי השלישי נולד קצת זמן אחר כך. בית ספר יסודי, נכנסתי לכיתה ג׳, את יכולה לנחש מה הלאה, בריונות, נידוי חברתי מעמיק, אם קודם קראתי המון, עכשיו נכנסתי עוד יותר ועמוק יותר לתוך הקריאה, ספר אחד היה לקראת סיום, השני כבר מוחזק ביד השנייה, בריחות מהמציאות לתוך הבועה שלי, נו, את מכירה את הסיפור הנדוש עד גיחוך.
מאז אותן שלוש שנות נידוי השלמתי עם זה שאהיה אווטקאסטר, להם לא היו תחומי עניין משותפים איתי ואני הייתי כמה רמות בגרות מעליהם, עד היום לעתים אני מרגיש כך. בזמן שהם התעסקו בבנות ומסיבות - אותי עניינו ספרים, ידע זה כוח, את יודעת, על כל פנים נמשיך - אחרי התיכון יועדנו לעוד שליחות ארוכת טווח בעוד מדינת עולם שלישי, הפעם בדרום אפריקה.
הקשר הבין אישי שלי היה זוועתי, ליצור קשר עם אנשים לא היה חזק אצלי. שלוש שנים של בידוד מהחברה יעשו לך את זה. סיוט. אך למזלי שליחות שהייתה אמורה להימשך כמה שנים קוצרה בגלל חיכוכים פנימיים, אחרי עשרה חודשים חזרנו לארץ. השתכנו במלון באופן זמני שנראה כמו נצח, שלושה שבועות לקראת סוף שנה של כיתה ז׳, מצאנו חטיבה שתסכים לקבל אותי, זה גם פחות או יותר הזמן שאח שלי הקטן נולד. המעבר מדרא"פ לארץ היה פחות או יותר מהיום להיום, אז כל ההתארגנות נעשתה כמו ביציאת מצרים.", גיחכתי לעצמי,"חזרנו לארץ רק כדי לגלות שכל התעודות שלי עדיין בקונטיינרים, בדרך לארץ, על כל פנים, שנתיים ושלושה שבועות של חטיבה עברו, הגיע תיכון והגיעו בגרויות, כשהייתי בן 15 ההורים התגרשו, גיליתי כישרון נוסף לכישרונות הציור והפיסול שלי, כתיבה.
התחלתי לכתוב, המון. הזמן עבר, חשבתי שהכתיבה תחלוף מאליה אבל היא נשארה, עד היום. הגיע צבא, שירות מלא שלוש שנים בתור ג׳ובניק רחוק מהבית, מקום ותקופה זוועתית, שרדתי, המשכתי הלאה.
אחרי צבא ניסיתי להשלים בגרויות, חלפו כמה שנים של לבטים, עבודות אבטחה, ולפני כשנתיים - שלוש התחלתי ללמוד לתואר ראשון. עם כמה עיכובים ולבטים הגעתי היום למסלול שאני יותר שלם איתו. זהו, סיפור חיי, לא משהו מרגש עד דמעות ולא סיפור סוחט דמעות, האמת, כמות שהיא.", סיימתי, השעון הראה שהפגישה עברה את מחצית הדרך.
"אם תואיל לרגע להמתין, יש כמה דברים שאני צריכה לבצע", אמרה ויצאה עם הפלאפון שלה.
אירוני, היא הולכת לבטל את הפגישות שנקבעו יותר מאוחר, היא לא ציפתה לשטף כזה של מידע מהבחור השקט על הספה. עוד גיחוך קטן, אנשים כל כך צפויים, תן להם להתחנן למידע וכשסוף סוף תתן להם אותו הם לא יידעו איך לאכול אותו.
היא חזרה, סמוקה קצת, "הכל בסדר?", שאלתי, "כן, כן", ענתה בהיסח הדעת.
יופי, הוצאתי אותה לגמרי משיווי משקל. מעולה. עכשיו איך היא תוכל לעזור לי? תהיתי, ביני לבין עצמי.
"שמתי לב", פתחה ואמרה לאחר לגימת מים מהכוס שלה,"שלא הרחבת יותר מדי על מערכות יחסים שלך עם ההורים והאחים שלך, למה זה?", הסקרנות החודרנית הזו עוד תהרוג את החתול, הרהרתי ביני לבין עצמי.
"כי אני לא חושב שזה רלוונטי, או שאת מוכנה לעוד מידע. לפי המידע שסיפקתי לך עכשיו, רק עליי נראה שאת עומדת לקרוס, את בטוחה שאת לא רוצה להשאיר את זה לפעמים אחרות?",שאלתי. היא תחשוב שהיא יכולה לעמוד בזה, אני אתן לה מספיק כדי שתרד לי מהגב ולא ארחיב מדי. ככה היא תבין שלא כדאי לה לדעת עכשיו.
"אני שמעתי דברים יותר גרועים להזכירך", אמרה.
"אבא מכה ודומיננטי, אמא נהדרת שלא יכלה להתנגד לו, אחים קטנים שהייתי צריך לדאוג להם אחרי הגירושין...לא משהו שלא שמעת ובכל זאת משהו שאם ארחיב עליו את לא תוכלי לעמוד בזה עכשיו.", סתמתי ולא פירשתי.
חזרתי לשקט שלי, מהרהר ביני לבין עצמי.
היא הייתה המומה, ראיתי את העיניים שלה מנצנצות באהדה מהולה בסקרנות, החתול הזה מסכן, לא יודע מה עוד צפוי לו ואיזו דרך חתחתים לפניו.
The more I know the less I truly know, the more I live the less I really have lived,
well, I guess there is only one true thing in this life and it's death that will come someday.*
ככל שהחיים ממשיכים, הבדידות רק גוברת, הצמא לביחד ומשפחתיות רק תוקף בעוצמות חזקות יותר, האדם - יצור חברתי-משפחתי, בלי התמיכה מהסביבה הבדידות יכולה להרוג את החזקים באנשים.
"נראה לי שסיימנו להיום", קולה ביקע את שרשרת ההרהורים שלי, מפלח דרך בין כל הרעשים הפנימיים.
"או.קיי. דוק, נתראה מחר.", עניתי בריחוק מה, קמתי מהספה, שקוע בשרעפים.
הגשם התחיל לרדת כשהייתי בפגישה, נרטבתי עד לשד עצמותיי, המחשבות התחילו לרוץ, כדי לעמוד בקצב, הוצאתי סיגריה, הדלקתי אותה והתחלתי ללכת, בלי לדעת לאן, העיקר ללכת.
הגשם והקור לא הטרידו אותי.
-------------------------------------------
* ככל שאני יודע יותר ככה אני פחות יודע, ככל שאני חי יותר כך חייתי פחות, אני מניח שיש רק דבר אחד אמיתי בחיים הללו והוא המוות שיבוא ביום מן הימים.
(תרגום חופשי)
-------------------------------------------
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים מעניין. יפה.. (עד כה)
ניחוש של ביניים - הוא בעצמו פסיכולוג/סטודנט - פסיכולוגיה תואר שני, שמגיע אליה.. משום מה..
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים תודה :) The Wolf
-
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים יפה לראות שהסיפור מתחיל להתקדם הכותב למגירה
הערה קטנה- המשפט באנגלית והמשפט בעברית שאחריו נראים כלא שייכים לקטע. המדד לכך הוא שגם אם הם יוסרו הקטע יישאר כשהיה מבלי להשפיע ממש על העלילה.
צריך לשלב את המחשבות הללו באופן טבעי יותר בסיפור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים תודה. The Wolf
כאן אני חושב שאתה טועה.
אולי לך כקורא שעוד לא יודע איך הדברים יתפתחו זה נראה כלא שייך או כלא מוסבר.
בכל מקרה, אני חושב שאחכה מעט לפני שאערוך שינויים כאלו בסיפור.
ותודה על הביקורת :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים טוב שהוא התחיל לדבר...חשבתי שזה כבר לא יקרה riniMI
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים חח תודה :) The Wolf (ל"ת)
-
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים או-קיי... פוליאנה :-)
-
לפני 8 שנים ו-4 חודשים :) The Wolf (ל"ת)
-
-
