עכבישים גדולים מטפסים על חורבות,
חתולים שחורים מלחששים ברחובות.
הירח זורח באורו הכסוף,
עטלפים משחירים את האור השקוף.
ואני שוב פוסע בדרך הזאת,
מחפש לי תקווה בין איי החורבות.
מהמר בחיי עוד הימור מסוכן,
טועה ונדקר מסכין משונן.
פצוע, מדמם הולך שוב עוד צעד,
עיוור מהחושך לא רואה את היעד.
מתקדם, מהלך באפלה השחורה,
הרוח מתחזקת מתחילה סערה.
מנסה לעמוד ולספוג את הכל,
אך העוצמה חזקה ואינני יכול.
קורס בחולשה ונופל על ברכיי,
גשמים ורוחות חודרים את עצמותיי.
הלב אז זועק על מר גורלו,
וקורים נכרכים מכסים את כולו.
מצטמק ונכנס שוב לחדר מוגן,
בורח שנית מהחוץ המסוכן.
הפצעים נעלמים גם הצורך לבכות,
הכל מתעמעם, התחושות נסחפות,
הזעקה משתתקת, העיניים ריקות,
הפחד נגמר נשארו צלקות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
