יצאנו באישון ליל, לבושים בשחור וחמושים מכף רגל עד ראש. מדי פעם שמענו ג'יפ סיור או כלי טיס מסייר, אבל הצלחנו להתחבא מבלי להיראות. החפרפרת אספה אותנו צפונית לעומר (פלסטיני אנרכיסט שחולם על הפלת משפחת המלוכה הפלסטינית) והסיע אותנו עד הכניסה ליפו. בדרך הספקנו להחליף בגדים וכשיצאנו מהרכב, מול כיכר השעון, כבר היינו לבושים בג'ינסים משופשפים, חולצות פלנל פרחוניות ושפמים קטנים, ממש כמו פלסטינים. אני צעדתי בראש, גרוניך מאחוריי, ושתי הנשים - תמר והתינוקת, עטופות מכף רגל עד ראש במלבושים אסלאמיים מסורתיים וכהים. כלא יפו היה לא רחוק משם. גרוניך הוציא את ה"מצלמה", שנראתה כמו מצלמה גדולה וישנה משנות השמונים, אבל למעשה הייתה משהו אחר. אנשים מסביב הביטו בו במבט מוזר, אחרי הכול, מצלמות כאלה כבר לא רואים כל יום, אבל זה היה עדיף על פני לצאת באמצע יפו עם טיל באמצע היום. גרוניך כיוון לעבר הקיר החיצוני של הכלא. קלטתי את השומרים במגדל התצפית מבחינים בו ומתחילים לנוע באי שקט. "עכשיו גרוניך."
כשהוא לחץ על הפלאש השתחרר ראש נפץ, קטן אבל מרוכז, שפגע בקיר הכלא ופער בו פתח. שלפנו נשקים ולקול זעקות אימה מסביב פרצנו פנימה.
אני לא יודע כמה אנשים הרגתי אבל השארתי מאחוריי שובל של גופות. החלפתי מחסניות כמו מטורף. מאחוריי היו שלושת האנשים היקרים לי מכל, אבל לא היה לי פנאי לשים לב אליהם. היה לי ברור שלפחות אחד מהם ימות בדרך, אבל כולנו התחייבנו לחיים של סכנה. חפרפרת נוספת, לוחמת מג"ב פלסטינית שעברה לאחרונה גיור בהסתר, חברה אלינו והובילה אותנו לתא בו מוחזק נוסבאום. הוא פער למולנו עיני עגל כשראה אותנו, יושב עירום בתוך ג'קוזי בסוויטה מפוארת. הורדתי לו את הקת של הנשק לתוך הפרצוף והתינוקת העמיסה אותו על כתפה. כשהסתובבנו קלטתי את תמר וגרוניך מדממים למוות באחת הפינות. לחשתי "שמע ישראל" והמשכנו. רכב האיסוף של האנרכיסט המתין לנו ביציאה ליד הפתח הפעור. קפצנו כולנו פנימה כמו מטורפים ונמלטנו מהמקום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
