כלוא בתוך חדר קטן מסורג,
מחפש יציאה, מוצא קיר מגורד.
על הקיר כתובים שמות רבים,
תאריכים וגם מקומות מגורים.
אינני רוצה לכתוב שם את שמי,
מפה עוד אצא, מלמלתי לעצמי.
לאחר שעה, אולי שעתיים,
נשמעו צעדים נעים בעצלתיים.
אל החדר נכנס סוהר במדים,
הזדמנות לבריחה, השרירים נדרכים.
אך הסוהר מגודל ומטיל אימה,
אז חיכיתי שוב להזדמנות מתאימה.
הסוהר הביא מנה לא רעה,
עם אורז ועוף ותפוחי אדמה.
אולי לא אברח? הרהרתי בקול,
אך לוותר עכשיו? אינני יכול!
שוב הסתובבתי בחדר הקר,
מחפש ולו רק סדק צר.
אך החדר אטום מסורג ומוגן,
זו איננה הדרך לצאת מכאן.
ישבתי מיואש כך לכמה שעות,
אך החלטתי לא להפסיק לנסות.
אולי הסוהר הבא יהיה קטן יותר?
אנצל הזדמנות ועליו אסתער!
שוב צעדים מתקרבים,
שוב שרירי נדרכים,
שוב נכנס לו סוהר במדים,
שוב מבט מיואש בבריון החדש, ואת הבריחה שוב דוחים.
הימים עוברים, נהיים חודשים, חודשים נהיים לשנים,
התא מתקצר בכל יום שעובר, אך עדיין ממשיך תכנונים..
את הכלא הזה יצרתי לבד,
בנוי רק מחומר אחד.
התא המדים וגם הסוהר בנויים מהפחד.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
