לוחמה מחתרתית זה הכול עניין של תזמון. הממלכה הפלסטינית היא ישות פוליטית ומלחמתית די חזקה, אבל בדברים מסוימים היא ממש פגיעה. למשל – הכבוד שלהם. הם יכלו לשלוט כמו מלכים בכל החלק שממערב לירדן, אבל במקום זה הם התעקשו להיות נותני החסות של היהודים, ולסגור אותנו בגטו של באר שבע. הם חשבו שאנחנו נסגוד להם. הם לא קלטו את הראש שלנו, שלמרות שאנחנו כל כך קרובים בגנטיקה ובעבר המשותף שלנו, אנחנו כל כך שונים. וזאת בדיוק נקודת התורפה שלהם. הגיע הזמן להעביר את המלחמה הזו לשלב הבא – מטילים ורקטות ללוחמת קרקע. אני מת שהם ייכנסו בכוחות מוגברים לתוכנו.
אחרי שבנינו יחד את התכנית, נוסבאום התנדב להיות החלוץ. הוא לקח אתו כמה חבר'ה והם חצו את הגבול אל שטחי הממלכה, צפונית לעומר. היה סיכוי שאחד מכלי הטיס יזהה אותם, אבל הם הצליחו להסוות את עצמם היטב. כשקיבלנו מנוסבאום את האישור שהוא הגיע אל הנקודה, תחנת הטלוויזיה של המחתרת שחררה את ההודעה שעבדנו עליה כל הלילה. בהודעה המוסרטת נראית התינוקת, שפניה מכוסים (למרות שאי אפשר להתבלבל בינה לבין מישהי אחרת בשל השרירים הכבדים של גופה), מחזיקה בשלט גדול עליו תמונות של מיטב המסגדים מרחבי הממלכה.
"חשבתם שתהיו נותני החסות של היאהוד," היא אמרה בקול ציני, "אז עכשיו אנחנו מודיעים לכם שאנחנו נהיה נותני החסות שלכם. המסגד הבא שיפוצץ – יהיה בחסות שלנו."
עוד נקודת תורפה של הממלכה – הרגישות למסגדים.
עכשיו נותר רק לחכות לנוסבאום.
*
עבר שבוע מאז החוליה של נוסבאום יצאה לדרכה, ודבר לא אירע. אבל חדשות הערב של ערוץ "אכבר אל יום" חשפו כי נתפסה חוליית אויב סמוך למסגד הגדול ביפו. שיט.
ישבנו כולנו בדירת המסתור והבטנו מתוסכלים בטלוויזיה הישנה. המתנו לראות את התמונות הידועות, לוחמי המחתרת מובלים כפותים אל תא המעצר. אבל לא הייתה כל תמונה, רק דיווח יבש.
"אתם יודעים מה זה אומר." אמרה התינוקת, בעודה מרימה ומורידה משקולת של עשרים קילו. "שלא באמת תפסו אותם."
"אז מה?" שאלה תמר. "מאיפה הם יודעים שיש חוליה?"
"כי הם יודעים." גרוניך קלט את המחשבה של התינוקת. "כי נוסבאום הוא עכברוש בוגד ומסריח."
"בגלל זה הוא רצה לפזר את הפגישה שלנו כאן, אז בתום ההפצצות." אמרתי. "הוא המציא סיפור מצוץ מהאצבע שהתינוקת נהרגה. הוא רצה לטרפד את התכנית שלנו."
"הוא היה מרגל." תמר אמרה לעצמה בשקט, וכולנו הנהנו.
"אם הוא היה כאן עכשיו..." התינוקת אגרפה את כף ידה בכוח.
"עזבו אותו." אמרתי. "אנחנו צריכים להתמקד עכשיו בתכנית חלופית."
"ולקחת בחשבון שהם יודעים עלינו הכול."
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
