פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 297 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים הראש של מנדל - פרק 3 קורא בקפה
הפסקת האש ההומניטרית נכנסה לתוקף בבוקר המחרת. שולץ ההומו הזה, מתרפס וחושף חולשה מול האויב. אבל אין מה לעשות, למחתרת יש זרוע צבאית (אני) וזרוע מדינית (שולץ, וממש לא אני). וכשהזרוע המדינית יוצרת מציאות של הפסקת אש, הזרוע הצבאית צריכה להתאים את עצמה ולהפסיק להילחם, אבל שום דבר לא מונע ממנה להתכונן להמשך הלחימה.
עם היוודע הפסקת האש יצאנו מהמקלט, גרוניך, אידלמן, תמר ואני. דירת המחתרת הקרובה ביותר נמצאת כאן, ברינגלבלום, והבניין אפילו לא הופצץ. כנראה שהמודיעין הפלסטיני המהולל לא כזו מציאה אחרי הכול. תמר ואני עלינו לשם. אידלמן היה הלום קרב וגרוניך אמר שהוא רוצה להיות אתו. כך המשכנו שנינו.
הדירה הייתה קטנה ומינימליסטית, והדבר הראשון שתמר עשתה היה למצוא מפזר חום חשמלי באחד הארונות ולחבר אותו לחשמל, כי הימים האלה מה זה קרים לעזאזל. התחבקנו על מזרן מול מפזר החום והתחלנו להתנשק ומפה לשם הכנסתי את ידי מתחת לחולצתה. היא לא עצרה אותי, ואני מיששתי את חזה הקטן והחצוף, והיא בתמורה מיששה את מפשעתי הנפוחה. הפשטנו זה את זו ועשינו אהבה מטורפת, עירומים ומלוכלכים כמו חיות. אחר כך התקלחנו יחד (אחרי שאיתרנו מגבות נקיות וסבון באחת ממגירות השירותים). במקרר לא היה כלום חוץ מבקבוקי מים, אבל באחד מארונות המטבח מצאנו קופסאות שימורים ותמר בישלה מרק תירס ואפונה, וזללנו אותו כמו שני צוענים מורעבים. קינחנו בקפה שחור ומתוק.
"אז..." תמר רכנה לעברי אחרי הקפה, "אדוני מפקד המחתרת, אתה מקולח, שבע וטוב לבב. מה דעתך שניכנס למיטה ונעשה עוד קצת מהקסם שעשינו קודם, ואז סופסוף נישן כמו בני אדם?"
"זה מפתה, מותק." עניתי. "אבל הפסקת האש הזו יכולה להיגמר בכל רגע. ונמאס לי לרקוד לפי החליל של הפלסטינים. בואי תרכזי כאן את כל הקצינים ונתחיל לתכנן את הפעולה הבאה."
היא הביטה בי ככה, ספק המומה ומאוכזבת וספק מעריצה. "אתה לא נח לרגע." היא אמרה. "הם צודקים, אתה כנראה המשיח."
"די כבר עם השטויות." הדפתי אותה ממני. "לא מתאים לך לדבר ככה, את בחורה אינטיליגנטית."
יצאתי למרפסת והבטתי ברחוב. ההפוגה הוציאה את האנשים לרחובות, לבקר במכולת ולרענן את מלאי החירום. הדלקתי סיגריה. תמר מאחורי התחילה לחפור בקשר ולהקפיץ הנה את כל הקצינים, בשפת הקשר הייחודית שלנו, בלי לחשוף את המיקום. אחזתי באקדח שבחגורתי ווידאתי שהוא טעון, רק ליתר ביטחון.
הדפיקה הראשונה בדלת נשמעה בשעות הצהריים המאוחרות. גרוניך נכנס פנימה, סיגריה בזווית פיו. הוא קרץ לנו בעינו וחייך. "מה עם הצרפתי?" שאלתי אותו.
"חושב על חזרה לצרפת." הוא ענה שעה שהתרווח על אחת הכורסאות בסלון הקטן. "אבל הנאום שנתת לו עשה לו משהו. הוא לפחות הפסיק להתבכיין."
"יופי."
תמר הגישה לנו קפה שחור ועישנו ושתינו במשך מחצית השעה, עד הדפיקה הבאה. נוסבאום נכנס. נוסבאום הוא אולי הבן זונה הכי קשוח שאני מכיר. גמד בגובה מטר וחצי, חסר עין אחת ומתהלך עם רטייה כמו פיראט. אבל על הגובה והמראה הוא מפצה בקשיחות וביצר אלימות שלא קיים אצל אף אחד אחר. אולי בעולם החי, אצל חיות הטרף. תמר פתחה לו את הדלת. "שלום מותק. איפה בעלך?"
"מנדל הוא לא..."
"עזבי." אמרתי לה.
נוסבאום התיישב לצדו של גרוניך. "אז הטילים לא שברו אותך, הא?" הוא שאל אותו.
גרוניך נענע בראשו. "צריך יותר מכמה נפצים כדי לחסל את גרוניך הזקן."
נוסבאום הנהן. "שילכו להזדיין. הם והטילים שלהם." הוא החווה בראשו לעברי. "הנה, המפקד הדגול שלנו. מה אתה מתכנן, הא? יש לי הרגשה שהפעם זה הולך להיות חזק."
"חזק מאוד." עניתי והדלקתי עוד סיגריה. "נחכה רק לתינוקת ואז נתחיל."
"התינוקת הלכה." אמר נוסבאום.
"מה?" שאלתי, לא מאמין. "אין מצב."
"אחד הטילים הפך אותה לגפילטע פיש, בעיר העתיקה. לא הפסד גדול, אם אתה שואל אותי."
תמר הביטה בי המומה. התינוקת הייתה חברה שלה. ואף על פי שתמר נעשתה קשוחה מאוד מאז שהיא איתי, עדיין ראיתי את עיניה הולכות ומתלחלחות. "אני דיברתי אתה." היא אמרה. "בקשר. כשהודעתי לה על המיקום. והיא אישרה לי. זה היה הרבה אחרי סיום ההפצצה. אז לא יכול להיות ש..."
"מותק, התינוקת מתה." נוסבאום חתך אותה לאחר שלגם מכוס הקפה שלו. "אני לא יודע עם מי דיברת, ולמי מסרת את המיקום שלנו, אולי לאיזו מרגלת פלסטינית עם מבטא יהודי שישבה ליד שרידי הגופה שלה וחיכתה שמכשיר הקשר שלה יזמר."
היה שקט של כמה רגעים. כולנו הבטנו זה בזה.
"טוב, חברים," נוסבאום טפח על ברכיו ונעמד, "היה נחמד מאוד, תודה על האירוח, אבל לא בא לי למות היום." הוא שלף את אקדחו ווידא כי הוא דרוך. "אני עף מכאן הכי מהר שאני יכול, ואני מציע גם לכם לעשות זאת."
הוא כבר פנה אל הדלת אך זו נפתחה לפני שהספיק לגעת בידית. כולנו הבטנו המומים בשרירנית העצומה שנכנסה לדירה.
"את בסדר." תמר חייכה לעברה.
"ברור שאני בסדר." התינוקת הסירה מעצמה את הנשק תלוי הצוואר וקרסה על הכורסא לצד גרוניך, שהוקפץ מחמת משקלה. "נו, מתחילים? יש משהו לאכול?"
כולנו הבטנו בה בהלם. "מה קרה? ראיתם רוח רפאים?"
"נוסבאום אמר שהטילים גמרו אותך." אמרה תמר.
"מה פתאום. ישבתי בבונקר שלי באוניברסיטה ועישנתי ג'וינטים כל ההפצצה. נוסבאום, שוב אתה מזיין ת'שכל?"
נוסבאום החמיץ פנים אבל לא אמר דבר, וחזר לשבת לצד שני הקצינים הנוספים. אני התיישבתי מולם על כיסא ופרסתי את מפת הממלכה הפלסטינית על השולחן, ותמר פנתה אל המטבח להביא לנו עוגיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים מפרק לפרק - הולך ומשתבח. The Wolf
"המודיעין ...לא *כזה* מציאה..."
אתה מדבר על המודיעין שהוא לא מציאה לכן כזה ולא כזו.
מרגישים את הביקורת כאן ביתר חדות ועוקצנות.
וכהרגלי...
ממתין לפרק הבא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 8 שנים ו-3 חודשים בהרצה :-) קורא בקפה (ל"ת)
-
-
