[עובדה] "יש רווחים בין השורות"
"מה ז'תומרת?" שואל הסופר, נזעף
[עובדה] "בין השורות שלך, בין שורה לשורה, אתה לוחץ על ENTER. זה יוצר מרווחים בין השורות שלך"
"אה. נו ו...?" הוא משיב, עכשיו הוא כבר לא נזעף, עכשיו הוא מגרד בראשו במבוכה ומרים את גבותיו
[עובדה] "אני לא מבין מדוע אתה עושה זאת"
הסופר מצחקק צחוק קצר, ומחייך "וכשאני מסיים מילה במ' או בנ' אני אינני שם אות רגילה אלא נון סופית!" הוא דוחף את משקפיו מעלה ורוטן "זהו דרכם של פואמות, של שירים, זהו דרכו של עולם, לשים מרווחים בין שורות שיריו. מבקר יקר שלי, אני שם את המרווחים האלו במיוחד"
[שאלה] "איני מבין. מדוע?"
הסופר נראה מבולבל וכועס "המרווחים נועדו לשם קיטוע. מעין אחיינו של הפסיק. הם גורמים לכך שהקריאה לא תהיה רציפה. זה מוסיף נופך יותר דרמטי. זה מאפיין בסיסי וידוע לכל! באמת, מבקר, כשביקשתי ממך להגיד לי מה אתה חושב על שיריי לא התכוונתי לזה!"
[עובדה] "אני עדיין איני קולט. עדיין איני מפנים."
[שאלה] "איך קיטוע וריווח גורם ליצירת אווירה אחרת?
[הסבר] מילא בסיפורת, יש פיסקאות. כך הקורא יודע כי הוא עבר לשלב אחר בעלילה.
[שאלה] אך כאן? קשה לי להבין מעין זה נובע"
הסופר מרים ידיו בייאוש. "עזוב את זה, מבקר יקר, עזוב" הוא מורט בשפמו ושואל בתחינה "אני עושה זאת כיוון שכולם עושים זאת, זהו חלק מהדברים שהם מובן מאליו. זה מוסיף לשיר. זוהי שאלה מוזרה, הוי המבקר, כיוון שזהו ידע בסיסי, לשם מה משמשים ריווחים? בכל שיר אשר תקרא תראה קיטוע כשכזה. אבל עזוב, בבקשה ממך אמור לי, מה דעתך על השיר עצמו?!"
[ביקורת] "בשיר יש רווחים מיותרים בין שורה לשורה"
[מסקנה] "הוא שוגה בחטא הטבעי ביותר לאדם"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
