אני מצטערת. כל כך, כל כך מצטערת. אני מצטערת על הסבל והתסכול שאני גורמת. אני מצטערת על הכל. אני מרגישה רע, אין לך מושג עד כמה. אתה חייב להאמין לי. אני מרגישה כאילו מנסים לקרוע את בטני מבפנים עם טלפיים חדות והלב שלי - הוא הורג אותי - פועם כל כך חזק - כאילו אצבעות חזקות מוחצות אותו, והוא מנסה להימלט, וככה אני מרגישה, שאני מנסה להימלט - מעצמי, ממך, ממה שעושה לי טוב. אני מפחדת לאבד הכל כל הזמן, אני כל כך מפחדת, כל רגע אני מרגישה כאילו אני עומדת להתמוטט מרוב בעתה, כאילו הכל עומד להילקח ממני בדרכים האכזריות ביותר - אני רואה הכל בראשי, כמעט בכל רגע נתון, ובכל הטוב הזה, רגעי האושר הם קצרים, מציפים אותי ועוזבים באותה מהירות.
אני לא רגילה. אף פעם לא אהיה מי שאתה רוצה שאהיה. אתה תבין את זה בסופו של דבר. אין לי סיכוי.
אז אני אומרת לך שזה לא עובד. שאנחנו לא מתאימים. שאני לא מרגישה שאני מאוהבת בך יותר - וכמה יפה אני משקרת, ואיך עיניי נשארות יבשות - והבטן שלי נקרעת לגזרים ולבי נשבר לרסיסים - ואני אוטמת את עצמי מהצעקות שלך וכשאתה עוזב אני מרשה לעצמי לבכות.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
