קוריאה, סאול
שבע שנים מוקדם יותר......
מכיוון שזה היה הדבר עליו חלם כבר מאז ילדותו ,החליט "קים יון סונג" שעל זה הוא ילך וחיפש מורה שיוכל ללמד אותו להיות צלף, אך לא סתם צלף הוא רצה להיות צלף טוב הטוב ביותר שקיים בקוריאה, ואם יוכל הטוב ביותר על פני הגלובוס, ולכן החל לחפש. ברגע שעזב את בית היתומים שבכפר חיפש עבודה, והחל לברר על לימודים בתחום שכל כך רצה, היה מאוד קשה למצוא מכיוון שכמעט ולא מתעסקים בתחום כזה, אבל אחרי כמה חודשים של חיפוש מייגע מצא את מבוקשו, והוא גילה שזה היה ממש מתחת לאפו, סמוך לדירה שאותה שכר לאחר שהתחיל לעבוד היה גר אדם זקן, שבעתיד הרחוק יהיה מורהו ואיש סודו, וילמד אותו את כל רזי המקצוע, הוא יגשים לו את חלומו ויהפוך אותו לצלף הטוב ביותר שקיים בתקופתו, לשם הוא החליט ללכת .
באותו בוקר התעורר מוקדם התארגן ויצא, את הדרך לדירה של הזקן הוא החליט לעשות ברגל, הדרך לא הייתה ארוכה, וזה עזר לו להתחמם ונתן לו זמן לחשוב, בעתיד זה מנהג שיהפוך להרגל, הוא הגיע ונקש על הדלת, אדם מבוגר פתח אותה, הוא קד בנימוס, האדם סימן לו להיכנס ולאחר שסגר את הדלת ונעל אותה הוא לקח אותו לאחד החדרים, כשניכנס הוא נדהם לגלות שהבית מבחוץ ניראה כל כך גדול אבל מבפנים היה רק חדר אחד ענק וסלון קטן, מכיוון שהאדם שגר בדירה שבר את כל החדרים שבבית, כי הוא היה צריך חדר לאימונים והחדר היה חייב להיות ממש גדול כדי שיהיה מספיק מקום למטרות, את כל זה הוא הבין כשהוא עמד בחדר והביט על כל מה שהיה סביבו. הוא ראה מטרות גדולות וקטנות, רחוקות וקרובות, ובצורות שונות, האדם המבוגר נתן לו רובה יצא מהחדר ונעל אותו, ליפני שהלך הוא אמר לו תלמד ואחר כך תתנסה בחוץ עד שלו תגיע ל 100% דיוק לא תעבור את הבחינה תלמד את הכלי שלך דבר ראשון ואחר כך תתחיל להתנסות כשתרגיש שעברת תיקרא לי. הוא הביט סביבו שוב ואחר כך על הכלי שבידו, "בשביל זה ביקשתי מורה, שילמתי כסף, בשביל שיגיד לי ללמוד בעצמי יספק לי מקום וזהו, את זה הייתי יכול לעשות לבד" הוא הסתובב ורצה לצאת הדלת הייתה נעולה, "מה זה?" הוא התחיל לצעוק "ככה לא מלמדים, אני רוצה ללכת, תפתח מיד את הדלת." המורה ניגש פתח את הדלת וחזר לסלון, הוא יצא אחריו הוא ראה אותו יושב על כורסה מהוהה בסלון ביתו הוא אפילו לא התייחס אליו הוא המשיך להביט בעיתון שבידו, כאילו הוא אינו קיים הוא ראה שאין עם מי לדבר, וחזר לחדר הוא נאנח, והחליט שלא צריך את עזרתו של המורה, ויוכל גם לבד הוא התיישב על הרצפה, הניח את הרובה על ברכיו ,והחל לבחון אותו, הופך אותו שוב ושוב, מביט בוא מכול הכיוונים, מנסה להבין איך הוא בנוי, ולמה ככה, מה תפקידו, של כל חלק וחלק, לאחר מכן החל לפרק אותו, בהתחלה היה לו קשה להרכיב חזרה, לאחר כמה ניסיונות שנכשלו בזה אחר זה, הוא הצליח. הוא פירק שוב, ואחרי שהרכיב אותו בפעם החמישית, הוא החליט שהוא כבר מיומן, הוא נעמד וניסה להתמקד על אחת המטרות אך לאחר שסחט את ההדק ראה שפספס, הוא ניסה שוב ואחר כך שוב לאחר הפעם החמישית שפספס הדם כבר עלה לו לראש .
הוא ניסה שוב פעם, הוא נשם עמוקות וגייס את כל ריכוזו, עצם את עיניו, וניסה להעלות תמונות מרגיעות, את אם המנזר מלטפת את ראשו, ומרגיעה אותו, את המעיין בו אהב לבלות את שעות הצהריים החמות, ביחד עם חבריו, את ההרים שעליהם בנוי המנזר בו בילה את ילדותו, ושם אהב בבקרים להקשיב לשירת הציפורים שקיננו מעליו, הוא חש איך אט אט מוחו נירגע, ברגע שחש שמוחו נקי וגופו נינוח לגמרי, הוא פתח את עיניו והביט במטרה, אך ורק בה. דואג שתמלא את מוחו לחלוטין, עכשיו הביט דרך העינית של רובהו, הוא חש לפתע איך היא הולכת ונעשית אט אט יותר ויותר גדולה, ואז חש פתאום שזה קלי קלות לפגועה במטרה כל-כך קרובה וגדולה, הוא לחץ על ההדק וסחט אותו, הוא ראה איך הכדור טס וננעץ ישר במטרה, הוא הוריד את הרובה, כשה ההתרגשות ממלאת את כולו, הוא הביט שוב לא מאמין הכדור היה נעוץ בגלגל המטרה שלפניו, כשה אפילו סנטימטר הוא לא מפספס. הוא החליט לנסות שוב, "רק שזה לא היה מיקרה חשב" לעצמו, הוא ניסה להבין איך זה קרה?, מה שונה עכשיו מלפני זה, והחליט לחזור על כל מה שעשה לכול מיקרה, הוא בחר מטרה קטנה דומה, הפעם היא הייתה בדמות של מטבעה וון אחד, ורחוקה כמעט כמו גלגל המטרה עליו התנסה קודם לכן, הוא החזיק את הרובה בגובה כתפיו, עצם את עיניו, ותרגל תרגילי נשימה מרגיעים כשה הוא מנסה כמו קודם לכן להיזכר בדברים מרגיעים, כשה החליט שהוא רגוע מספיק פקח את עיניו, והביט על המטבע שלפניו דרך העינית שברובהו, הוא ראה שוב איך היא הולכת וגדלה הולכת וקרבה הופכת למטרה קלה להשגה, אז הוא סחט את ההדק והביט, כמו שחשב הכדור חורר את המטבע וננעץ בה. חיוך עלה על שפתיו הוא רצה להמשיך, אך בדיוק באותו הרגע הדלת נפתחה והמורה עמד בפתח, "החלטה נחושה אמר המורה כוח רצון וריכוז עמוק זה המתכון לכול הצלחה לא משנה מהי, אתה התלמיד היחיד שלי שהצליח לקלועה למטרה תוך כמה שעות, ובפחות מיום אחד, אתה כישרון ולהיום אתה סיימת, כל מה שנותר עכשיו זה הרבה אימונים, ובקצב שלך אני מאמין שבתוך פחות משנה אתה כבר תוכל לפגועה בכול גודל, כל מטרה, ולא משנה המרחק, כל מה שנותר לך ללמוד עכשיו זה אומניות לחימה, כדי שלא תהיה פגיעה ותוכל לעמוד ביפני סכנות בלי להירתע, עכשיו עליך לחזור לביתך ולנוח, מחר תמשיך" כשיצא מביתו של המורה "המוזר", החליט שעד כמה שהוא מוזר זה בחלט המורה הטוב ביותר שהיה לו אי פעם, והשיעור שהנחיל לו היום זה שיעור שלא ישכח לעולם "המתכון להצלחה"...
שבע שנים מוקדם יותר......
מכיוון שזה היה הדבר עליו חלם כבר מאז ילדותו ,החליט "קים יון סונג" שעל זה הוא ילך וחיפש מורה שיוכל ללמד אותו להיות צלף, אך לא סתם צלף הוא רצה להיות צלף טוב הטוב ביותר שקיים בקוריאה, ואם יוכל הטוב ביותר על פני הגלובוס, ולכן החל לחפש. ברגע שעזב את בית היתומים שבכפר חיפש עבודה, והחל לברר על לימודים בתחום שכל כך רצה, היה מאוד קשה למצוא מכיוון שכמעט ולא מתעסקים בתחום כזה, אבל אחרי כמה חודשים של חיפוש מייגע מצא את מבוקשו, והוא גילה שזה היה ממש מתחת לאפו, סמוך לדירה שאותה שכר לאחר שהתחיל לעבוד היה גר אדם זקן, שבעתיד הרחוק יהיה מורהו ואיש סודו, וילמד אותו את כל רזי המקצוע, הוא יגשים לו את חלומו ויהפוך אותו לצלף הטוב ביותר שקיים בתקופתו, לשם הוא החליט ללכת .
באותו בוקר התעורר מוקדם התארגן ויצא, את הדרך לדירה של הזקן הוא החליט לעשות ברגל, הדרך לא הייתה ארוכה, וזה עזר לו להתחמם ונתן לו זמן לחשוב, בעתיד זה מנהג שיהפוך להרגל, הוא הגיע ונקש על הדלת, אדם מבוגר פתח אותה, הוא קד בנימוס, האדם סימן לו להיכנס ולאחר שסגר את הדלת ונעל אותה הוא לקח אותו לאחד החדרים, כשניכנס הוא נדהם לגלות שהבית מבחוץ ניראה כל כך גדול אבל מבפנים היה רק חדר אחד ענק וסלון קטן, מכיוון שהאדם שגר בדירה שבר את כל החדרים שבבית, כי הוא היה צריך חדר לאימונים והחדר היה חייב להיות ממש גדול כדי שיהיה מספיק מקום למטרות, את כל זה הוא הבין כשהוא עמד בחדר והביט על כל מה שהיה סביבו. הוא ראה מטרות גדולות וקטנות, רחוקות וקרובות, ובצורות שונות, האדם המבוגר נתן לו רובה יצא מהחדר ונעל אותו, ליפני שהלך הוא אמר לו תלמד ואחר כך תתנסה בחוץ עד שלו תגיע ל 100% דיוק לא תעבור את הבחינה תלמד את הכלי שלך דבר ראשון ואחר כך תתחיל להתנסות כשתרגיש שעברת תיקרא לי. הוא הביט סביבו שוב ואחר כך על הכלי שבידו, "בשביל זה ביקשתי מורה, שילמתי כסף, בשביל שיגיד לי ללמוד בעצמי יספק לי מקום וזהו, את זה הייתי יכול לעשות לבד" הוא הסתובב ורצה לצאת הדלת הייתה נעולה, "מה זה?" הוא התחיל לצעוק "ככה לא מלמדים, אני רוצה ללכת, תפתח מיד את הדלת." המורה ניגש פתח את הדלת וחזר לסלון, הוא יצא אחריו הוא ראה אותו יושב על כורסה מהוהה בסלון ביתו הוא אפילו לא התייחס אליו הוא המשיך להביט בעיתון שבידו, כאילו הוא אינו קיים הוא ראה שאין עם מי לדבר, וחזר לחדר הוא נאנח, והחליט שלא צריך את עזרתו של המורה, ויוכל גם לבד הוא התיישב על הרצפה, הניח את הרובה על ברכיו ,והחל לבחון אותו, הופך אותו שוב ושוב, מביט בוא מכול הכיוונים, מנסה להבין איך הוא בנוי, ולמה ככה, מה תפקידו, של כל חלק וחלק, לאחר מכן החל לפרק אותו, בהתחלה היה לו קשה להרכיב חזרה, לאחר כמה ניסיונות שנכשלו בזה אחר זה, הוא הצליח. הוא פירק שוב, ואחרי שהרכיב אותו בפעם החמישית, הוא החליט שהוא כבר מיומן, הוא נעמד וניסה להתמקד על אחת המטרות אך לאחר שסחט את ההדק ראה שפספס, הוא ניסה שוב ואחר כך שוב לאחר הפעם החמישית שפספס הדם כבר עלה לו לראש .
הוא ניסה שוב פעם, הוא נשם עמוקות וגייס את כל ריכוזו, עצם את עיניו, וניסה להעלות תמונות מרגיעות, את אם המנזר מלטפת את ראשו, ומרגיעה אותו, את המעיין בו אהב לבלות את שעות הצהריים החמות, ביחד עם חבריו, את ההרים שעליהם בנוי המנזר בו בילה את ילדותו, ושם אהב בבקרים להקשיב לשירת הציפורים שקיננו מעליו, הוא חש איך אט אט מוחו נירגע, ברגע שחש שמוחו נקי וגופו נינוח לגמרי, הוא פתח את עיניו והביט במטרה, אך ורק בה. דואג שתמלא את מוחו לחלוטין, עכשיו הביט דרך העינית של רובהו, הוא חש לפתע איך היא הולכת ונעשית אט אט יותר ויותר גדולה, ואז חש פתאום שזה קלי קלות לפגועה במטרה כל-כך קרובה וגדולה, הוא לחץ על ההדק וסחט אותו, הוא ראה איך הכדור טס וננעץ ישר במטרה, הוא הוריד את הרובה, כשה ההתרגשות ממלאת את כולו, הוא הביט שוב לא מאמין הכדור היה נעוץ בגלגל המטרה שלפניו, כשה אפילו סנטימטר הוא לא מפספס. הוא החליט לנסות שוב, "רק שזה לא היה מיקרה חשב" לעצמו, הוא ניסה להבין איך זה קרה?, מה שונה עכשיו מלפני זה, והחליט לחזור על כל מה שעשה לכול מיקרה, הוא בחר מטרה קטנה דומה, הפעם היא הייתה בדמות של מטבעה וון אחד, ורחוקה כמעט כמו גלגל המטרה עליו התנסה קודם לכן, הוא החזיק את הרובה בגובה כתפיו, עצם את עיניו, ותרגל תרגילי נשימה מרגיעים כשה הוא מנסה כמו קודם לכן להיזכר בדברים מרגיעים, כשה החליט שהוא רגוע מספיק פקח את עיניו, והביט על המטבע שלפניו דרך העינית שברובהו, הוא ראה שוב איך היא הולכת וגדלה הולכת וקרבה הופכת למטרה קלה להשגה, אז הוא סחט את ההדק והביט, כמו שחשב הכדור חורר את המטבע וננעץ בה. חיוך עלה על שפתיו הוא רצה להמשיך, אך בדיוק באותו הרגע הדלת נפתחה והמורה עמד בפתח, "החלטה נחושה אמר המורה כוח רצון וריכוז עמוק זה המתכון לכול הצלחה לא משנה מהי, אתה התלמיד היחיד שלי שהצליח לקלועה למטרה תוך כמה שעות, ובפחות מיום אחד, אתה כישרון ולהיום אתה סיימת, כל מה שנותר עכשיו זה הרבה אימונים, ובקצב שלך אני מאמין שבתוך פחות משנה אתה כבר תוכל לפגועה בכול גודל, כל מטרה, ולא משנה המרחק, כל מה שנותר לך ללמוד עכשיו זה אומניות לחימה, כדי שלא תהיה פגיעה ותוכל לעמוד ביפני סכנות בלי להירתע, עכשיו עליך לחזור לביתך ולנוח, מחר תמשיך" כשיצא מביתו של המורה "המוזר", החליט שעד כמה שהוא מוזר זה בחלט המורה הטוב ביותר שהיה לו אי פעם, והשיעור שהנחיל לו היום זה שיעור שלא ישכח לעולם "המתכון להצלחה"...