חלק א'
קלפים שנופלים מהשמים זה לא מראה שרואים כל יום. זה לא מראה שרואים בכלל.אלא אם כן מישו שם החליק על כל הראש ושלח מטוסים עם ערימות של קלפי משחק להמונים.אבל, אני הרגשתי שמשו רע קורה. ולא סתם מתוך הפסימיות האופיינית שלי. יותר כי לפני הקלפים , כשאנשים נעלמו פתאום בלי סיבה וכשנמצאו כל מיני אביזרים ואבנים משונים בזירות ה"פשע" ,אני כבר הבנתי שמשו רע עומד לקרות.התקשורת געשה, היה פחד ששרר בכל מקום. כל מיני תיאוריות על רוצחים סידרתיים ,חייזרים ועל מדינות אוייב ומתנקשים. ככה זה כשלא מבינים לאן כל כך הרבה אנשים יכולים להיעלם פתאום.יותר מאוחר מצאו חלק. אבל הם היו אבנים. הם היו מתים. כלומר הם היו עשויים מאבן! דוממים שבריריים וחסרי חיים. זה לא היה אפשרי מבחינת המדע ולא מצאו איך הם הגיעו למצב כזה.זה היה מזעזע ונוראי. היה בלאגן.
לני הייתה זו שקראה לי לצאת החוצה מהמשרד .היא לא הייתה צריכה להגיד הרבה. הייתי סקרנית כמוה.יצאנו כמעט כולנו מהמשרד. הושטנו אוטומטית את היד לגעת בקלפים . צד אחד שלהם היה אדום חלוד שמעטר מגן פשוט ובצד השני היו מצויירים דמויות,חיות,אביזרים,עיגולים צבעוניים כיד הדימיון.כל קלף משו אחר. קצות האצבעות שלי כמעט נגעו באחד מהם ואז הוא ברח.כן, ממש כך. הוא טס במהירות עוד לפני שהצלחתי לגעת בו.ליאו צחקק בהפתעה. גם ממנו הם ברחו וגם משרה ואלונה. לא אהבתי את אלונה .גם אלונה לא אהבה אותי. כשהמבטים שלנו נפגשו שתינו הפסקנו לחייך ואלונה שלחה לי את המבט הכי קר ולא נחמד שיכלה לגייס. מיהרתי לסובב אליה את הגב בהפגנתיות והחלטתי לחזור למשרד. ואז זה קרה. כשהפניתי את הגב נחת לתוך ידיי קלף.צד אדום עם מגן והצד השני צבוע שחור בלי שום ציור.ועוד לפני שיכולתי להתאכזב מהקלף המשעמם שהצלחתי להשיג יכולתי להרגיש שכל העולם משתנה לפני. יכולתי לראות צבעים שיוצאים מאנשים. יכולתי לראות הילות. יכולתי לראות תכלת . הרבה תכלת שיוצא מאנשים. ואז אדום בוהק שמתחיל להופיע ולרצד. והאדום הזה נכנס לשרה והיא הפסיקה להפיץ תכלת.היתה מסביבה הילה אדומה. ואז עדיין לא הבנתי מזה האדום הזה. כי ברגע שנפלו הקלפים השדים הגיעו.
קלפים שנופלים מהשמים זה לא מראה שרואים כל יום. זה לא מראה שרואים בכלל.אלא אם כן מישו שם החליק על כל הראש ושלח מטוסים עם ערימות של קלפי משחק להמונים.אבל, אני הרגשתי שמשו רע קורה. ולא סתם מתוך הפסימיות האופיינית שלי. יותר כי לפני הקלפים , כשאנשים נעלמו פתאום בלי סיבה וכשנמצאו כל מיני אביזרים ואבנים משונים בזירות ה"פשע" ,אני כבר הבנתי שמשו רע עומד לקרות.התקשורת געשה, היה פחד ששרר בכל מקום. כל מיני תיאוריות על רוצחים סידרתיים ,חייזרים ועל מדינות אוייב ומתנקשים. ככה זה כשלא מבינים לאן כל כך הרבה אנשים יכולים להיעלם פתאום.יותר מאוחר מצאו חלק. אבל הם היו אבנים. הם היו מתים. כלומר הם היו עשויים מאבן! דוממים שבריריים וחסרי חיים. זה לא היה אפשרי מבחינת המדע ולא מצאו איך הם הגיעו למצב כזה.זה היה מזעזע ונוראי. היה בלאגן.
לני הייתה זו שקראה לי לצאת החוצה מהמשרד .היא לא הייתה צריכה להגיד הרבה. הייתי סקרנית כמוה.יצאנו כמעט כולנו מהמשרד. הושטנו אוטומטית את היד לגעת בקלפים . צד אחד שלהם היה אדום חלוד שמעטר מגן פשוט ובצד השני היו מצויירים דמויות,חיות,אביזרים,עיגולים צבעוניים כיד הדימיון.כל קלף משו אחר. קצות האצבעות שלי כמעט נגעו באחד מהם ואז הוא ברח.כן, ממש כך. הוא טס במהירות עוד לפני שהצלחתי לגעת בו.ליאו צחקק בהפתעה. גם ממנו הם ברחו וגם משרה ואלונה. לא אהבתי את אלונה .גם אלונה לא אהבה אותי. כשהמבטים שלנו נפגשו שתינו הפסקנו לחייך ואלונה שלחה לי את המבט הכי קר ולא נחמד שיכלה לגייס. מיהרתי לסובב אליה את הגב בהפגנתיות והחלטתי לחזור למשרד. ואז זה קרה. כשהפניתי את הגב נחת לתוך ידיי קלף.צד אדום עם מגן והצד השני צבוע שחור בלי שום ציור.ועוד לפני שיכולתי להתאכזב מהקלף המשעמם שהצלחתי להשיג יכולתי להרגיש שכל העולם משתנה לפני. יכולתי לראות צבעים שיוצאים מאנשים. יכולתי לראות הילות. יכולתי לראות תכלת . הרבה תכלת שיוצא מאנשים. ואז אדום בוהק שמתחיל להופיע ולרצד. והאדום הזה נכנס לשרה והיא הפסיקה להפיץ תכלת.היתה מסביבה הילה אדומה. ואז עדיין לא הבנתי מזה האדום הזה. כי ברגע שנפלו הקלפים השדים הגיעו.