אני לא חושבת שיש משהו מיוחד במי שאני שואפת להיות, בדמות הזאת שמתבססת על כסף,
מכורה לעבודה שלה, מתקיימת רק מהעובדה שכל השאר מתקיימים ושזה מה שצריך לעשות.
אין שום דבר מיוחד באהבה שאני רוצה להשיג, בבחור הרגיש והמצחיק שאני אבלה את שארית חיי איתו.
כמובן שאין כל ייחוד בבית החמים והמעוצב שכביכול אני עיצבתי בעצמי ושכולו מלא במה שאני הכי אוהבת, בטיול הכיפי מסביב לעולם והבילויים בכל המקומות הכי יפים, בילדים שיאהבו אותי, במשפחה שתמיד תהיה שם בשבילי, בכסף שיקנה לי את הבית ואת הבגדים ואת האוכל ובסופו של דבר גם את הנשמה.
כי כל מה שאני רוצה, מישהו אחר כבר רצה או ירצה, כל מה שאני רואה את עצמי עושה בעתיד זה כנראה גם מה שיקרה פחות או יותר. כי אין יותר מדי מצבים שאפשר להגיע אליהם אם עובדים בשביל הכסף שלך ולומדים בשביל החינוך שלך, אין הרבה אפשרויות כשכל מה שאתה עושה אתה עושה בשביל העתיד.
אם לא יבוא משהו מיוחד, מה שנקרא אצל הרבה מאוד אנשים הגורל, ויהרוס הכל, אז אין ממש סיבה לכך שהרצון לא יתממש, שהחיזיון יתפוגג, שהחלום ישאר בסופו של דבר רק חלום.
סופר שאני מאוד אוהבת אמר פעם: "אנחנו ילדי הסנדוויץ' של ההיסטוריה" ואנחנו באמת כאלה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
