שבוע טוב לכל חברי הפורום,
משתפת בגילוי/וידוי:
היום אגב התפילה (הערת שוליים: קטסטרופה, יש מלא ספרי קריאה באזור) נדדה היד אל הספר יוסל רקובר, הוא הסיפור על הבקבוק שנמצא בגטו ורשה לאחר המלחמה ובו מכתב הצוואה של יהודי חסיד גור בן 43 ששכל אישה ושישה ילדים בשואה, ובו דברים אל אלוהיו, סיפורו האישי והתכתבות עם סיפורו היהודי-אנושי במלחמה.
אתם בטח מכירים.
בטח ציטטו לכם את החלק שבו יוסל אומר לאלוהיו שלמרות שעשה כל מה שרק יכול היה כדי לערער על אמונתו בו, ובכל זאת הוא בוחר להאמין באותו אל שטלטל את חייו אל התהום (ציטוט לא מדויק בעליל, להלן לינק לציטוט המקורי:
)
אצלי זה היה כמעט הבוקר טוב-מה ניש של ראש האולפנה בה למדתי. ככה.
פתאום גיליתי מופתעת שהסיפור אינו אמיתי, לא באמת זו צוואה שנמצאה וכו', לא באמת היה יוסל רקובר. קטע.
עדיין טקסט חזק, מהדהד, נכתב ב1946, בין סוף השואה לעדיין-לא-מדינה ויש בו הרבה עוצמות. אבל לא. לא היסטורי, לא אותנטי. קטע.
אז, הידעתם?
ובכלל באיזה אופן אם בכלל משפיע פרט מידע זה על חייכם ועל חווייתכם את הטקסט?
רק בטוב,
זרש
משתפת בגילוי/וידוי:
היום אגב התפילה (הערת שוליים: קטסטרופה, יש מלא ספרי קריאה באזור) נדדה היד אל הספר יוסל רקובר, הוא הסיפור על הבקבוק שנמצא בגטו ורשה לאחר המלחמה ובו מכתב הצוואה של יהודי חסיד גור בן 43 ששכל אישה ושישה ילדים בשואה, ובו דברים אל אלוהיו, סיפורו האישי והתכתבות עם סיפורו היהודי-אנושי במלחמה.
אתם בטח מכירים.
בטח ציטטו לכם את החלק שבו יוסל אומר לאלוהיו שלמרות שעשה כל מה שרק יכול היה כדי לערער על אמונתו בו, ובכל זאת הוא בוחר להאמין באותו אל שטלטל את חייו אל התהום (ציטוט לא מדויק בעליל, להלן לינק לציטוט המקורי:
קישור חיצוני • warsaw.daat.ac.il
http://warsaw.daat.ac.il/57.htm)אצלי זה היה כמעט הבוקר טוב-מה ניש של ראש האולפנה בה למדתי. ככה.
פתאום גיליתי מופתעת שהסיפור אינו אמיתי, לא באמת זו צוואה שנמצאה וכו', לא באמת היה יוסל רקובר. קטע.
עדיין טקסט חזק, מהדהד, נכתב ב1946, בין סוף השואה לעדיין-לא-מדינה ויש בו הרבה עוצמות. אבל לא. לא היסטורי, לא אותנטי. קטע.
אז, הידעתם?
ובכלל באיזה אופן אם בכלל משפיע פרט מידע זה על חייכם ועל חווייתכם את הטקסט?
רק בטוב,
זרש