הכלב ג'ו מצא עצמו משוטט בקרבת הפארק האהוב עליו כשהוא לראשונה ראה את הילד מקס. כשג'ו ראה את מקס ומקס ראה את ג'ו שניהם ידעו בוודאות - מכאן הם ממשיכים ביחד. ג'ו התחיל לקשקש בזנב כשמקס התקרב אליו באיטיות, מקס הושיט את ידו וגירד את הכלב ג'ו קלות מאחורי אוזן שמאל שלו, ג'ו התחיל להזיז את רגל ימין האחורית שלו במהירות מעלה ומטה ומקס בתגובה צחק מזה מאוד. לג'ו הייתה המון פרווה בגוון חום בהיר ומבריק, אוזניו היו גדולות ומלבניות משתפלות כלפי מטה, ארבעת רגליו היו יחסית ארוכות ביחס לגופו, זנבו היה ארוך ומורם כלפיי מעלה בצורה קשתית, ג'ו כל הזמן היה שומע אנשים שעוברים לידו ואומרים "כמה הפרווה שלך מבריקה" או אנשים שעוברים לידו ואומרים "אני בטוח שהוא מעורב בגולדן רטריבר או משהו." או "תראי איזה פרווה יש לו אה?" וגם "אולי ניקח אותו הביתה ?" ואז הוא היה רואה אותם ממשיכים בשלהם והוא היה גם ממשיך בשלו . מקס היה ילד רזה וגבוהה יחסית לילד בגיל שתיים עשרה, היה לו שיער קצר ובהיר, הוא לבש נעלי ספורט לבנות ומכנסיים קצרות בצבע כחול ירקרק וחולצה לבנה שכתוב עליה באותיות סגולות ומוקדשות "המעדנייה של ג'יזל, פתוח 24 שעות ביממה" את החולצה הוא קיבל מאחותו אנה שעבדה באותה מעדנייה, אנה היא זו שגידלה את מקס מאז שאימא שלהם נפטרה לפני כשלוש שנים, ומאז שאבא שלו הפך להיות מת חי. מקס החזיק ביד ימינו שקית קרטון דקה וחומה שבתחתית שלה היה כתם שמן עגול, הריח הטוב ממנה שיגע את הכלב ג'ו.
אחריי ההכרות הראשונית של ג'ו עם הילד מקס, מקס שאל אותו בהתלהבות יתרה "אתה רוצה לבוא איתי?!" ג'ו כמובן הסכים. אומנם הכלב ג'ו אהב את המקום שלו, את הפינה שלו, אך הוא חשב לעצמו שבמקרה הכי גרוע הוא תמיד יכול לחזור חזרה, ובנוסף גם לא היה לו נעים לסרב למקס שהיה כל-כך נחמד אליו, וסיבה נוספת הייתה שהוא לא רצה שמקס יישאר לבדו והיה כמובן את העניין של השקית החומה בעלת הריח המסקרן. אז הוא הסכים להצעתו של הילד מקס, הדבר היחידי שהוא לא אהב זאת העובדה שהוא לא ידע לאן מועדות פניהם.
וכך הכלב ג'ו הפעם מצא עצמו הולך עם הילד מקס אל עבר יעד לא ידוע ומוכר, מקס לא דיבר הרבה במשך כל הדרך, מדי פעם הוא בעט באבנים וג'ו היה רודף אחריהם, ג'ו לא ידע להסביר למה זה כל-כך משעשע את מקס שהוא רודף אחריי האבנים המתגלגלות, הרי זה מה שכל כלב היה עושה במקומו ג'ו חשב לעצמו - איזו עוד אפשרות אחרת יש ?
לאחר עשרים דקות של הליכה, ג'ו ומקס נעמדו מול מבנה קטן ונטוש. לא היה נראה לג'ו שיש בו אפילו כלב אחד שחי שם. המקום נראה נוראי אפילו בשביל בני-אדם ג'ו חשב לעצמו. ג'ו לא אהב את הריחות שאפפו את המקום, הוא לא רצה שמקס יכנס פנימה, אך הוא לא יכל לעצור אותו, מקס כבר התקדם ושרק לו לבוא אחריו. הכלב ג'ו בלית ברירה נכנס אל המבנה, הוא היה חייב לשמור על הילד מקס, הוא לא יכל להשאיר אותו לבד למרות שהוא נורא פחד לעבור אל תוך החשיכה.
כשג'ו נכנס הוא ראה את הילד מקס עומד ומסתכל על משהו. הוא רץ אליו והתיישב לצדו. ג'ו ראה על מה או יותר נכון על מי מקס מסתכל. על מזרון דק ובלוי מכוסה בעיתונים שכב גבר עטוף בשמיכת צמר עבה ומלוכלכת. ג'ו שמע את הילד מקס אומר לו "הבאתי לך. " הגבר הוריד ממנו את השמיכה שבה הוא היה עטוף והרים בקושי את ראשו אליהם, עשה רושם שהוא רק התעורר. ג'ו ידע שהוא מבוגר בהרבה יותר מהילד מקס, הוא ידע שגברים בגיל הזה הם בדרך כלל מי שצריך לתת להם יותר כבוד, אך לכלב ג'ו היה נראה שהגבר הזה ספציפית לא דרש יותר מידי כבוד מאחרים או אפילו מעצמו. הוא היה בעל זקן עבה מאוד והוא לבש מעיל שהיה גדול עליו בכמה מידות וכובע צמר שחור שכיסה את כל ראשו, כשהגבר פתח את פיו ג'ו שם לב שחסרות לו כמה שיניים.
הכלב ג'ו שמע את הגבר שואל בקול צרוד את מקס "של מי הכלב הזה אה?" ואת מקס עונה "הוא שלי." הגבר שאל את מקס " איך קוראים לו אה?" ומקס ענה "עדיין אין לו שם." הכלב ג'ו רצה מאוד להגיד למקס את שמו אך עם כמה שהוא התאמץ לא הייתה לו כל דרך לעשות זאת, במקום זאת יצאה לו יללה שהזכירה לפחות לדעתו של ג'ו את השם שלו. מקס ביקש בנימוס מהכלב ג'ו להיות בשקט, אז ג'ו שתק כי הילד מקס ביקש כל-כך יפה.
ג'ו שמע את מקס שואל את הגבר "האוכל שהבאתי לך אתמול היה טעים?" הגבר חייך אל מקס ואמר לו בקול רם "אהה, האוכל שהיה, היה בסדר גמור." ג'ו ראה איך הגבר מסתכל על השקית שמקס החזיק, זה הזכיר לו את עצמו כשהוא מאוד רעב. ג'ו יכל להבין למה הגבר מסתכל על השקית ככה, באמת היה ממנה ריח טוב ומאוד מגרה. כשהגבר פתח את פיו, ג'ו לא יכל שלא להריח ריח מוזר שהוא לא הכיר יוצא ממנו, הוא ראה על פניו של הילד מקס שגם הוא מריח את אותו הריח, הוא הרגיש שמקס נהיה עצוב, אך הוא לא ידע להסביר מדוע.
הוא שמע את מקס אומר לגבר בטון אדיש ושקט "הבטחת שתפסיק." הגבר לא אמר כלום לכמה שניות ואז הוא צחק משום מה ואמר למקס "זה היה, היה רק כוס אחד קטן." הכלב ג'ו ראה את הגבר מסתכל עליו ושמע אותו עושה לו את הקול שאנשים עושים לו כשהם רוצים שהוא יבוא אליהם.
ג'ו הסתכל על מקס ומקס הנהן לו קלות עם הראש לאישור. הכלב ג'ו הלך באיטיות כמה צעדים אל הגבר כשהזנב שלו מעט בין הרגליים, הוא שמע אותו אומר לו "אתה לא תפחד ממני, לא תפחד." וכשהוא התחיל ללטף את הכלב ג'ו הזנב שלו עלה למעלה ונע מצד לצד. הגבר אמר למקס "אהה, זה כלב טוב זה." הכלב ג'ו נשכב והתהפך על הגב מה שגרם לגבר ולמקס לצחוק בקול רם, דבר שלא הפתיע את ג'ו בכלל. בדרך כלל כשהוא עושה את זה בני אדם סביבו מתחילים לצחוק ולפעמים גם לתת לו יותר אוכל בגלל זה.
אחריי כמה דקות ג'ו שמע את הילד מקס אומר לו "בוא, צריך ללכת." לפני שהם עמדו ללכת הילד מקס הניח את השקית החומה ליד הגבר שהמשיך לשכב על המזרון, הוא התעטף שוב בשמיכה, ונתן לג'ו ליטוף אחרון. ג'ו שמע את הגבר שואל את מקס " גם מחר תביא לי כמה דברים מאחותך ? " מקס הנהן בחיוב לבקשתו של הגבר.
ג'ו שמע את הגבר שואל את מקס "אתה חושב שאחותך תיתן לך לשמור עליו?" הגבר הצביע על ג'ו כשהוא מחזיק את השקית החומה, מקס ענה לו " לא יודע, אולי." ואז הגבר הציע "אם לא תסכים לך, תביא אותו פה." מה שגרם לג'ו להסתכל על הילד מקס במבט מודאג, מקס אמר לכלב ג'ו "אין לך מה לדאוג, אני אשמור עליך איתי." ואז הגבר אמר למקס "תקרא לכלב סטלין." מקס שאל בתגובה " מי זה סטלין ?" ואז הגבר אמר לו "עדיף לא תדע, אבל סטלין זה שם יפה לכלב." מקס הסתכל על הכלב ג'ו וג'ו שמע את הילד מקס אומר לו "בוא סטלין, הולכים הביתה." ג'ו הבין שמעתה ככה מקס יקרא לו. ג'ו לא כל-כך אהב את השם החדש שלו אבל זה לא שינה לו הרבה, מה שהיה הכי חשוב לו זה להישאר ביחד עם הילד מקס.
לפני שהם התכוונו ללכת, ג'ו ראה את הגבר מושיט את ידו לכף רגל ימין של מקס ותופס אותה בכוח, מה שגרם לכלב ג'ו לנבוח עליו ואפילו לנהום עליו מעט, בתגובה הגבר הרפה מהרגל של מקס בבת אחת ואמר לו "מה הכלב הזה נובח אה ? חכה רגע, חכה, תתכופף אליי." אך מקס נשאר עומד, ג'ו שמע את הגבר אומר למקס "תגיד לאחותך שאני אוהב אותה מאוד. אני אוהב גם אותך מאוד אהה?" הגבר אמר וגם שאל את הילד מקס. ג'ו הפסיק לנהום, הוא ראה את מקס מסתכל על הגבר המכורבל בתוך השמיכה שלו כשהוא עומד מעליו, ולאחר כמה שניות ג'ו ראה את מקס מתכופף אליו ואומר לו "אני אבוא גם מחר, אל תדאג." הוא נתן לו חיבוק קצר ואז קם במהירות. "סטלין בוא." מקס אמר בקול רם לכלב ג'ו. ג'ו שוב רצה להגיד שלא ככה קוראים לו, אך כל מה שנשמע במבנה הנטוש והשקט הייתה יללתו הארוכה של הכלב סטלין.
אחריי ההכרות הראשונית של ג'ו עם הילד מקס, מקס שאל אותו בהתלהבות יתרה "אתה רוצה לבוא איתי?!" ג'ו כמובן הסכים. אומנם הכלב ג'ו אהב את המקום שלו, את הפינה שלו, אך הוא חשב לעצמו שבמקרה הכי גרוע הוא תמיד יכול לחזור חזרה, ובנוסף גם לא היה לו נעים לסרב למקס שהיה כל-כך נחמד אליו, וסיבה נוספת הייתה שהוא לא רצה שמקס יישאר לבדו והיה כמובן את העניין של השקית החומה בעלת הריח המסקרן. אז הוא הסכים להצעתו של הילד מקס, הדבר היחידי שהוא לא אהב זאת העובדה שהוא לא ידע לאן מועדות פניהם.
וכך הכלב ג'ו הפעם מצא עצמו הולך עם הילד מקס אל עבר יעד לא ידוע ומוכר, מקס לא דיבר הרבה במשך כל הדרך, מדי פעם הוא בעט באבנים וג'ו היה רודף אחריהם, ג'ו לא ידע להסביר למה זה כל-כך משעשע את מקס שהוא רודף אחריי האבנים המתגלגלות, הרי זה מה שכל כלב היה עושה במקומו ג'ו חשב לעצמו - איזו עוד אפשרות אחרת יש ?
לאחר עשרים דקות של הליכה, ג'ו ומקס נעמדו מול מבנה קטן ונטוש. לא היה נראה לג'ו שיש בו אפילו כלב אחד שחי שם. המקום נראה נוראי אפילו בשביל בני-אדם ג'ו חשב לעצמו. ג'ו לא אהב את הריחות שאפפו את המקום, הוא לא רצה שמקס יכנס פנימה, אך הוא לא יכל לעצור אותו, מקס כבר התקדם ושרק לו לבוא אחריו. הכלב ג'ו בלית ברירה נכנס אל המבנה, הוא היה חייב לשמור על הילד מקס, הוא לא יכל להשאיר אותו לבד למרות שהוא נורא פחד לעבור אל תוך החשיכה.
כשג'ו נכנס הוא ראה את הילד מקס עומד ומסתכל על משהו. הוא רץ אליו והתיישב לצדו. ג'ו ראה על מה או יותר נכון על מי מקס מסתכל. על מזרון דק ובלוי מכוסה בעיתונים שכב גבר עטוף בשמיכת צמר עבה ומלוכלכת. ג'ו שמע את הילד מקס אומר לו "הבאתי לך. " הגבר הוריד ממנו את השמיכה שבה הוא היה עטוף והרים בקושי את ראשו אליהם, עשה רושם שהוא רק התעורר. ג'ו ידע שהוא מבוגר בהרבה יותר מהילד מקס, הוא ידע שגברים בגיל הזה הם בדרך כלל מי שצריך לתת להם יותר כבוד, אך לכלב ג'ו היה נראה שהגבר הזה ספציפית לא דרש יותר מידי כבוד מאחרים או אפילו מעצמו. הוא היה בעל זקן עבה מאוד והוא לבש מעיל שהיה גדול עליו בכמה מידות וכובע צמר שחור שכיסה את כל ראשו, כשהגבר פתח את פיו ג'ו שם לב שחסרות לו כמה שיניים.
הכלב ג'ו שמע את הגבר שואל בקול צרוד את מקס "של מי הכלב הזה אה?" ואת מקס עונה "הוא שלי." הגבר שאל את מקס " איך קוראים לו אה?" ומקס ענה "עדיין אין לו שם." הכלב ג'ו רצה מאוד להגיד למקס את שמו אך עם כמה שהוא התאמץ לא הייתה לו כל דרך לעשות זאת, במקום זאת יצאה לו יללה שהזכירה לפחות לדעתו של ג'ו את השם שלו. מקס ביקש בנימוס מהכלב ג'ו להיות בשקט, אז ג'ו שתק כי הילד מקס ביקש כל-כך יפה.
ג'ו שמע את מקס שואל את הגבר "האוכל שהבאתי לך אתמול היה טעים?" הגבר חייך אל מקס ואמר לו בקול רם "אהה, האוכל שהיה, היה בסדר גמור." ג'ו ראה איך הגבר מסתכל על השקית שמקס החזיק, זה הזכיר לו את עצמו כשהוא מאוד רעב. ג'ו יכל להבין למה הגבר מסתכל על השקית ככה, באמת היה ממנה ריח טוב ומאוד מגרה. כשהגבר פתח את פיו, ג'ו לא יכל שלא להריח ריח מוזר שהוא לא הכיר יוצא ממנו, הוא ראה על פניו של הילד מקס שגם הוא מריח את אותו הריח, הוא הרגיש שמקס נהיה עצוב, אך הוא לא ידע להסביר מדוע.
הוא שמע את מקס אומר לגבר בטון אדיש ושקט "הבטחת שתפסיק." הגבר לא אמר כלום לכמה שניות ואז הוא צחק משום מה ואמר למקס "זה היה, היה רק כוס אחד קטן." הכלב ג'ו ראה את הגבר מסתכל עליו ושמע אותו עושה לו את הקול שאנשים עושים לו כשהם רוצים שהוא יבוא אליהם.
ג'ו הסתכל על מקס ומקס הנהן לו קלות עם הראש לאישור. הכלב ג'ו הלך באיטיות כמה צעדים אל הגבר כשהזנב שלו מעט בין הרגליים, הוא שמע אותו אומר לו "אתה לא תפחד ממני, לא תפחד." וכשהוא התחיל ללטף את הכלב ג'ו הזנב שלו עלה למעלה ונע מצד לצד. הגבר אמר למקס "אהה, זה כלב טוב זה." הכלב ג'ו נשכב והתהפך על הגב מה שגרם לגבר ולמקס לצחוק בקול רם, דבר שלא הפתיע את ג'ו בכלל. בדרך כלל כשהוא עושה את זה בני אדם סביבו מתחילים לצחוק ולפעמים גם לתת לו יותר אוכל בגלל זה.
אחריי כמה דקות ג'ו שמע את הילד מקס אומר לו "בוא, צריך ללכת." לפני שהם עמדו ללכת הילד מקס הניח את השקית החומה ליד הגבר שהמשיך לשכב על המזרון, הוא התעטף שוב בשמיכה, ונתן לג'ו ליטוף אחרון. ג'ו שמע את הגבר שואל את מקס " גם מחר תביא לי כמה דברים מאחותך ? " מקס הנהן בחיוב לבקשתו של הגבר.
ג'ו שמע את הגבר שואל את מקס "אתה חושב שאחותך תיתן לך לשמור עליו?" הגבר הצביע על ג'ו כשהוא מחזיק את השקית החומה, מקס ענה לו " לא יודע, אולי." ואז הגבר הציע "אם לא תסכים לך, תביא אותו פה." מה שגרם לג'ו להסתכל על הילד מקס במבט מודאג, מקס אמר לכלב ג'ו "אין לך מה לדאוג, אני אשמור עליך איתי." ואז הגבר אמר למקס "תקרא לכלב סטלין." מקס שאל בתגובה " מי זה סטלין ?" ואז הגבר אמר לו "עדיף לא תדע, אבל סטלין זה שם יפה לכלב." מקס הסתכל על הכלב ג'ו וג'ו שמע את הילד מקס אומר לו "בוא סטלין, הולכים הביתה." ג'ו הבין שמעתה ככה מקס יקרא לו. ג'ו לא כל-כך אהב את השם החדש שלו אבל זה לא שינה לו הרבה, מה שהיה הכי חשוב לו זה להישאר ביחד עם הילד מקס.
לפני שהם התכוונו ללכת, ג'ו ראה את הגבר מושיט את ידו לכף רגל ימין של מקס ותופס אותה בכוח, מה שגרם לכלב ג'ו לנבוח עליו ואפילו לנהום עליו מעט, בתגובה הגבר הרפה מהרגל של מקס בבת אחת ואמר לו "מה הכלב הזה נובח אה ? חכה רגע, חכה, תתכופף אליי." אך מקס נשאר עומד, ג'ו שמע את הגבר אומר למקס "תגיד לאחותך שאני אוהב אותה מאוד. אני אוהב גם אותך מאוד אהה?" הגבר אמר וגם שאל את הילד מקס. ג'ו הפסיק לנהום, הוא ראה את מקס מסתכל על הגבר המכורבל בתוך השמיכה שלו כשהוא עומד מעליו, ולאחר כמה שניות ג'ו ראה את מקס מתכופף אליו ואומר לו "אני אבוא גם מחר, אל תדאג." הוא נתן לו חיבוק קצר ואז קם במהירות. "סטלין בוא." מקס אמר בקול רם לכלב ג'ו. ג'ו שוב רצה להגיד שלא ככה קוראים לו, אך כל מה שנשמע במבנה הנטוש והשקט הייתה יללתו הארוכה של הכלב סטלין.