פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 194 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים השקופים תבל
כשגרתי בתל אביב היה איש אחד שהיה יושב באיזור הבית שלי כל פעם על ספסל אחר ומעשן ללא הפסקה. הייתי חולף על פניו השפופות, מבטו המרוסק והמשכתי בדרכי בעולם המציאות של עצמי. יום אחד האיש, שאיניי זוכר את שמו היה נראה לי מרוסק מתמיד. לא ידוע מה בי זעק לחמלה ועזרה, אז בפעם הראשונה עצרתי לי התיישבתי על הספסל הוצאתי את קופסת הסיגריות שלי, הצעתי לאיש סיגריה, הוצאתי שתי סיגריות מהקופסה והצתתי לנו את הסיגריות. האיש לא דיבר הרבה רק שאל אם אוכל להשאיר לו את קופסת הסיגריות שלי ואם אני יודע איפה אנחנו יושבים עכשיו ואיך הוא מגיע לרחוב שנקין. נתתי לו את הקופסה, הסברתי לו איכן אנו נמצאים ואיך הוא מגיע לשנקין. שאלתי אם הוא צריך עזרה כלשהי והוא לא ענה. אז קמתי לי מהספסל והמשכתיבעולם המציאות של עצמי.
אני זוכר במיוחד בוקר אחד שלא הלכתי לצבא והמשכתי לישון עד שלפתע התעוררתי לקול צעקות חזק. קמתי מהמיטה ורצתי לחלון וראיתי את האיש הוא עמד כאשר ידיו מכיפות את פיו וצרח בכל כוחו "בוקר טוב גבירתי, שתיהייה לי בריאה. אגב המשפט "שתיהיה לי בריא/ה" היה אחד המשפטים שהאיש נהגל למור כל פעם שעברתי לידו כשישב על אחד הספסלים בדרכי הביתיה.
בכל מקרה, לא הבנתי מה האיש עושה מתחת לבית שלי ואל מי הוא מדבר, עד שאישה מבוגרת, שלימים נודע לי שהיא גם ניצולת שואה, יצאה למרפסת בקומה מעלי ושפכה על האיש דלי מים קרים. מרבית המים נשפכו למרפסת שלי. והאשה התחילה לצרוך "לך מפה, מי מהאס אס שלך אותך, יא נאצי משוגע". זו היתה חוויה לא פשוטה, כן הייתי אז בן 19, בחור רגיש שנדד לו מחיפה לתל אביב כדי לברוח התמודדות עם עצמו, דבר שהרבה יותר קל לעשות ככל שיש לך יותר גירויים חיצונים.
עכשיו אני שוב בחיפה ולפני כמה ימים יצא לי לנסוע בשעת בוקר מוקדמת עם נהג מונית נחמד, שסיפר לי שהוא לא ישן כל הלילה כי יש לו כאבי שיניים מטורפים. כשעצרנו באחד הרמזורים הפנה נהג המונית את תשומת ליבי לאיש שיושב על הספסל. הנהג סיפר לי שהוא מכיר את האיש עיבד את זה ובגלל שהוא לא מקבל תמיכה ועזרה הוא יושב כל היום על הספסלים באזור ומעשן סיגריות בלי סוף. המחשבה על הבדידות שחש האיש וכל האנשים השקופים גרמה לי לרגיש ממש רע, כן כל אותם אנשים שקופים שמסתובבים בניינו בעולם המציאות שלנו, חיים בבדידות אין סופית. הם לא ממש חיים באותו עולם של מציאות, לא זוכים בדרך כלל לתמיכה מהמשפחה שלהם שלא יודעת איך להתמודד עם המצב, לא זוכים למסגרות הולמות מהמדינה ונשארים להיות אנשים שקופים, בודדים, חלולים שחיים להם בעולם המציאות שלהם.
החברה שלנו לא בנויה ולא יודעת להתמודד עם אנשים שקלה שמסובגים כמוקצים מחסר המיעוס. האנשים השקופים שחיים בעולם הציאות שלהם השונה משלנו. המצב הזה חורה לי, כואב לי ונוגע מאד לליבי. הסבל, הכאב, האבדן, החרדה, היאוש והמלחמה שאותם אנשים שקופים החיים בתוחנו חובים כל יום ויום. לכן הרגשתי צורך חזר מאד לכתוב את הקטע הבא תוך ניסיון לדמיין איך נראה עולם המציאות שלהם. הקטע הבא נקרא "מסע הצלב האחרון":
מנסה לאחוז בשפיות
מסתובב ברחובות מחפש פרצופים מוכרים
מכל איש שעובר מבקש מספר טלפון
צועק את כל המחשבות מנסה להתרכז ולראות
כבר שנים שהעולם המשיך הלאה ואתה …..
עולם חדש סגור בארבע חומות צבעוניו.
לפעמים יש ימים בהם החומות נשברות לכמה דקות
ואז השמש זורחת, קרני האור הבודדות מאירות את
פרצופך החשוך. אתה מביט אל השמים ורוצה לצעוק.
מתחנן בכל כוחך שמישהו יתפוס את ידך וימשוך אותך
לעבר העולם שאותו אתה מכיר ועליו אתה כל כך רוצה לחזור.
אך תוך שבריר שנייה, אתה חוזר לשבי בין ארבע החומות הצבעוניות
הטרוף מצליף בך בשוט.
ההזיות משתלטות אט, אט על מוחך וחבריך החדשים איתם אתה יוצר קשר בדרכים משונות
מתחילים לשיר לך שירים מלאי תסכול, מלאי פחדים, מלאי חרדות ותשוקות לא ברורות.
בעולם שלך יש חוקים מדהימים:
השינה היא חטא.
ההתמודדות עם בעיות היא חטא.
העשייה היא חטא.
הרצונות הם חטא.
התקשורת היא חטא.
החלומות הם חטא.
החיים הם חטא.
הגבול בין הגהנום לעולם הנוכחי נמחקים לגמרי.
מלאך המוות מדפק על דלתך כל כמה דקות ומציע לך לצאת לסיבוב בסמטאותיו של השטן.
בסוף אתה מסכים ואתם מתחילים לשוט על נהר הדם בדרכם למחוז חפציכם.
גופות רקובות צפות בכל פינה, מפלצות בעלות ראש משולש מציצות מבעד לעצים.
רוחות של מנהיגי העולם עוצרות את הסירה הקטנה ולא מאפשרות לה להתקדם לשום מקום.
האווירה מעכירה, מרגע לרגע האוויר נגמר. סחרחורת גדולה משתלת על מוחך הקודר והמסוחרר.
נהר הדם מתחיל לקפוא ואתה ומלאך המוות נתקעים במקום לא ידוע.
לא יודעים איך ולאן להמשיך ומה יקרה בעוד שנייה. אתה ומלאך המוות נהפכים לחברים הכי טובים
ויוצאים למסע הישרדות על החיים והשפיות
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
