"ראש השנה לפנינו, עוד שבוע וחצי כעת חיה, ולאחר מכן יום הכיפורים ולאחריו סוכות ושמיני עצרת ואז מגיעה שבת בר המצווה שלך, שבת בראשית..." נשמע קולו של הרב מפזר את מחשבותיו.
"כבוד הרב, אתה חושב שאני מוכן?" שאל.
"לא בני, אף פעם אל תחשוב שאתה מוכן, כמו שאמרו חכמינו בפרקי אבות, "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" תמיד תחזור על הנאמר, ככל שיותר תשנן ותתרגל, כך ייקלט הנושא. זה נכון לגבי כל תחום לימוד שבעולם הזה, כך עשו חכמינו שהיו אנשי אשכולות, גם רבי יהודה הלוי, גם רבי משה בן מימון, וגם דון יצחק אברבנאל..."
"אמור לי כבוד הרב, יש לי שאלה שמציקה לי" פתח יוסף "איך זה שבקהילת יהודי ספרד יש שמות משפחה כמו אבן סעוד, אלקלע, סעדי, חלפון וגם שמות כמו קסטרו, אלטרס, אלבו, ניגרי ולעומת זה שמות עבריים כמו בן יקר, אלעזר, ברוך או שאלתיאל"
"התשובה פשוטה" סובב הרב את אצבעו "מקור השמות עם הצליל הערבי הוא בתקופה שבה שלטו כאן המוסלמים המורים, השמות הספרדיים הם מהמאות האחרונות, בהשפעה ספרדית והשמות העבריים הם קדומים יותר, אפילו שורשיים יותר...רק להבין ש..."
הרב ויוסף קטעו את שיחתם לשמע קול צעדים קרבים, פתאום יצאה מן הפתח אל החצר יהודית, עוזרת הבית של משפחת אלבוחר:
"כבוד הרב, סניור אלבוחר מזמין אותך אל ביתו, אתה השלישי לזימון לקראת ברכת המזון, מכובד בברכה וגם אתה יוסף צריך לקחת את מגש המאפייה שאביך הביא לנו בבוקר"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
