הלכתי אחרי אבא. האבנים העגולות להטו בכפות רגלי.
אבא נכנס מלוא גופו למים. תלתליו השחורים נרטבו, בהקו.
הנחל רחש, כמספר על אירוע מיסתורי שקורה לו לאחרי העיקול.
התרגשות. רגלי כבר בתוך המים הקפואים.
אבא התמקם במרכז הנחל, בקטע העמוק.
איזה חזק אבא! אני קופץ על חזהו החשוף.
עצי תאנה אדירים מצילים עלי ועל אבא.
ריחם המשכר הולך עמי כל חיי.
כיום, אני אדם מבוגר, אב לילדים בעצמי.
אבי שיהיה בריא, כבר תשוש כח, אחרי אירוע מוחי.
דמותו שפופה, שיערו לבן.
הרבה מים עברו בינינו מאז. אני כבר לא הולך אחריו,
כבר לא קופץ. הוא יושב. אני מנשקו על ראשו.
אך עד היום, אני תר ומחפש אחר הנחל הזה, רחש המים.
ולפעמים כשאני עובר לידה, ליד עץ התאנה ומריח את ריחה
המשכר, חוצה הזמנים, אני נזכר.. אבא הגדול שלי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
