איש הכיוונים כולם קוראים לך, מחזיק המפה. אתה מכיר כל דרך ושולט בה יותר מכל אחד אחר. אני פונה שמאלה, אתה צועק "ימינה!". אני נפגעת, אתה ממשיך. כל כיוון שאני בוחרת לא מוצא חן בעיניך. מחזיק המפה, אתה יהיר ומביך. בקול חרישי אני מנסה להשתיק, לחנוק אותך בעזרת הכרית, כרית שמלאה בשקרים וסודות, כרית שבה אני שומרת את כל הדמעות והאשמות. אתה המדריך, שבדרך כלל ממנו אוהבים להתעלם, למרות היותך בעל המצפן שיודע לכוון. מאיפה מגיעה הבחירה הזאת, הבחירה להתעלם. ביטחונך המופרז וקולך, ממשיכים לכוון אותי ללא טרחה, אתה ממתין בסבלנות לכניעתי הכנה. ובזמן שאני חוצה את הכביש, כאשר הרמזור מראה על אדום, אתה מחכה בצד השני, מצפון יקר, שאשנה את כיווני פתאום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה