פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 621 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים פטירתה של מכונית- מונולוג עם לוציפר Pinky
בצער רב ויגון קודר אני מודיעה בזאת על פטירתה בטרם עת (מודל 96) של קאיה ידידתי האוטומטית. באותה הזדמנות אני רוצה לפנות גם ללוציפר ידידי משכבר הימים: לוציפר, לא יכולת למצוא מקום יותר טוב לקחת את קאיה מאשר במגרש חנייה בתשלום לפי שעה?! עד כה חיינו בהרמוניה זה לצד זו, קפצת לקפה, שברת כמה כוסות (והקפדת לשתף את המזרון האורתופדי החדש שלי בטעימות), אירחת לי חברה בפקקים, השאלת כמה עטים ולא טרחת להחזיר, אפילו הסכמתי שתתלווה אליי לקניות ותכניס לי לעגלה (בטעות) משקאות דיאטים. אני יודעת שאתה חי בפרטים הקטנים אבל בפעם הבאה שאתה מחליט לקנן על בקבוק לימונדה תעשה טובה לכולנו ותדאג לפחות שהמילה "דיאט" תהיה בצבע אדום בולט! אף אחד לא ישנא אותך פחות עם עודף סוכר בגוף!!!
כל זה כלום בהשוואה למסכת עינויים שקאיה ואני עברנו איתך ואני לא מדברת על ה "זאץ"-ים האלה שאתה שולח בכזאת אהבה השכם והערב כשאני סוגרת את דלת המכונית! וגם לא על ציר החלון ששברת והשארת סימן על הדלת כשהותרתי את קאיה לבדה בחנייה. לפחות היתה בך ההגינות לברוח ולא להשאר להופעת הבכורה כשאני לוחצת על כפתור החלון, ולפני שאני מספיקה לומר "בן נעוות המרדות", הזכוכית כבר ירדה למחתרת, מסרבת לשתף פעולה ואינה בטווח ראייה
אתה יודע בדיוק על מה אני מדברת, ידידי האשמדאי! אני מדברת על אינספור הפעמים שקאיה השתעלה עליי כשניסיתי לחמם לה את המנוע בימים גשומים, לפניי פגישות חשובות, אחרי יום ארוך... לפעמים היא רק ציקצקה עם השפתיים שלה במן טון מתנשא כזה שאומר "לא, לא, יקירתי.. לא היום"
אני מדברת על היום שלקאיה היה חום גבוה ואף אחד לא הבין מה פשר העשן שהיתמר מכיוון המכסה מנוע, כן, כן הפעם הזאת שקרעת את הצינור הראשי לרדיאטור שלה! לא הנזילה הקטנה הזאת מצינור זוטר אחר! ואז כשקאיה נראית בריאה ויש לה מבחן חשוב שהיא כל כך רוצה לעבור, אתה מכשיל אותה על סעיף איכות הסביבה?! ביינינו לוציפר, אני לא אספר לאף אחד.. תגיד, אתה ממחזר כשאף אחד לא רואה אותך בלילה?
בכל אופן הקונדס האחרון שעוללת לי עם המגרש חנייה בתשלום היה אחד היצירות היותר מקוריות שלך. בחיי, יכולתי לראות אותך צוחק שם למטה כשקאיה נפחה עליי את הזאץ האחרון שהיה לה כשהכנסתי את המפתחות לסוויטש. למרות הכל, אני מצפה לראותך בהלוויה שתתקיים מחר במוסך, כדאי שתחשוב טוב טוב אם אתה רוצה לאסוף את קאיה שלי לסיבוב בשאול. דע לך, ידידי הירוק, שעשיתי קומבינה עם המוסכניק בנוגע לסעיף איכות הסביבה שהיא נכשלה בו. אז הנה ההסכם שלי:
בעת ההלוויה אתה נופח את נשמתה של קאיה חזרה לעולם החיים, מסיר את מוטיב ה-"זאץ" אחת ולתמיד וחוזר לביקור השבועי הקבוע וההרמוני שלנו, ולא יותר! ואני בתמורה מבטיחה לטפל בסעיף זיהום אוויר של קאיה ולא לספר לאף אחד על הנפש העדינה שלך בנוגע לאיכות הסביבה
אם אתה מסכים אל תתן לי שום סימן בכלל!
מסכים?
יופי, עשינו עסק!
על החתום ותודה מראש: מרי "פריקין" פופינס!
ושלא נדע עוד צער!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-2 חודשים בת לוויתי אופנועה גם כן נפטרה ממני בטרם עט פדר
היא נולדה לעולם הזה בשנת 1993 במפעל ביפן תחת השם ימאהה היה לה 500 סמק בנפחה ולפני כחודש היא נפחה את נשמתה בצומת צבר הקוצנית שנקראת גם תחנת העשור כי היא הייתה במחיצתי עשור שנים והיא הייתה עשר מלבד הריח השרוף שיצא מאגזוזה והעשן הלבן שהיתמר לאוויר העולם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 שנים ו-2 חודשים אכן , שלא נדע עוד צער . לא מניה ולא מקצתיה
אחד הסיפורים הכי מרגשים שקראתי אי פעם בחיים שלי .
הזעזוע כשמישהו יקר נלקח ממך ועוד בדמי ימיו וכאילו מתריס בפנייך , הייתי ואינני עוד .
ערימות המתכת האלו הם אחד הדברים הכי יקרים לנו , הם מקיאים אותנו למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם , משיבים אותנו למקומות שכן נרצה להיות בהם . סובלות בגשם , נאנקות מחום בקיץ , סובלות מקורוזיה חסרת רחמים
ואף פעם לא נשמע מהם טרוניה .
אלו הם המלאכים הקדושים ששומרים עלינו מכל משמר , האמא והאבא והאלוהים שבינהם .
יהי זכרה ברוך ונשמתה צלולה וזכה בגן העדן של המתכות המחרישות .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
