ספרתי לכם בפעם שעברה על דפנה והכלב גולית. (ראו קישור בתחתית העמוד)
והנצלנית המגונה הזו לא בלבד שגרה בדירתי עם גולית הכלב, על חשבוני כולל כלכלה (2 לחמניות ושוקו ליום)
הודיעה שכל השקעתי בזוגיות הייתה לחינם, (בעיקר ההתגוררות שלה אצלי בחינם)
והחליטה להתחתן עם מאן-דהו מאותו אגף תרבות הביבים שלה.
נו. טוב, שיהיה. אך כאן לא הסתיים העניין.
בשובי מעבודתי כמהנדס נמלים (לא של הנמלים לאוניות אלא נמלים ממש, אלה ששלמה
המלך אמר עליהם "לך אל נמלה וכו')
אף על פי שזו הייתה דירתי, נקשתי על הדלת כדי לא להפתיע את בת-הבליעל,
שמא נזדמנה לה הזדמנות-חטא, בלתי חוזרת, וכדי להימנע מאי נעימות. תמיד נקשתי על הדלת עד שהדבר הפך להרגל.
שעה ארוכה לא הייתה תשובה. רק אז נזכרתי שאמש אספה את חפציה,
ועוד הספיקה לרשום במכולת עוד 2 לחמניות ושוקו. על חשבוני כמובן.
פתחתי את הדלת, ומתחת לסף הייתה הזמנה מפוארת לחתונה של דפנה עם בחיר לבה. (לא הבנתי מה פגם מצאה בי)
בצרוף להזמנה היה מכתב שבדרך כלל מזמין גם ידידים קרובים לחינה או ל 7 ברכות.
אך לא מינה ולא מקצתיה.
"יקירי" כך היא כתבה "אני מצפה מאוד שתגיע, ובעיקר תן אל לבך לסכום נאה למתנת כלולות"
'לא די בכך שהפכה אותי לפושט רגל, היא רוצה עכשיו להפוך אותי לפושט יד'.
החלטתי לנקום בה נקמה גדולה מאוד.
לבשתי חליפה ועניבה, והחזקתי בידי שקית ניילון אטומה שעליה כתוב "משכן התכלת" לאמר:
יש בפנים טלית חדשה עבור החתן. (דבר זה לא היה ולא נברא)
מנהלת האירועים של האולם, הבחינה בי ובהדר לבושי, בעינה החדה, ונתנה אל דעתה - במסקנה מוטעית לחלוטין -
שאני אביה של הכלה או של החתן, למרות שמפאת גילי הצעיר, יכולתי להיות. בדוחק רק אחיה הגדול.
עתה התקרבה המפיקה אליי עד כדי נגיעה ואמרה: בוא ואסביר לך מעט על תיבת המתנות ולאחר הסבר קצר,
נתנה בידי את הכרטיס המגנטי שפותח את הקופה הזו בעת סיום האירוע.
המצב נראה טוב ורק שעת הכושר הפרידה ביני לבין עשרות אלפי שקלים שימצאו בתיבה.
נמנעתי ממראית עין עם הכלה. את שאר האנשים לא הכרתי כלל, ובסיומה של החופה, הוכנסה התיבה, אחר כבוד, לפינה באולם.
דחפתי את התיבה אל מתחת אחד השולחנות שעליו היה שלט "שמור"
ואף אני נכנסתי אל מתחת לשולחן.
בתוך ההמולה, הרעש וכיבוי האורות, ניצלתי את ההזדמנות ופתחתי את התיבה.
כל מעטפה שנראתה לי עבה - משמע עם כסף מזון - מצאה את דרכה אל שקית "משכן התכלת"
כך במשך דקות אחדות, עד שהשקית הייתה מלאה מזומנים.
בחסות החשיכה, יצאתי אל ביתי ואיש לא ידע בבואי או בלכתי.
למחרת התקשרה דפנה ושאלה: "למה לא ראיתי אותך בחתונה?"
"חתונה של מי?", שאלתי בתמימות
"שלי" אמרה והוסיפה "השארתי לך הזמנה מתחת לדלת"
"לא ראיתי שום הזמנה" עניתי, "אולי גולית אכל אותה. את לא זוכרת שהוא אכל את חשבון החשמל?"
"כן זוכרת" אמרה. "ויש עד בעיה קטנה, קבלנו מעט מתנות ולא כיסינו את האולם"
"נו..?"
"חשבתי ש.."
"דפנה" אמרתי, "תעשי טובה צאי מהחיים שלי"
"מה דעתך על חצי חצי?" שאלה.
"חצי של מה?" שאלתי. לבי החל להלום בחוזקה. 'האם נתגלתה הגנבה'? חשבתי בלבי.
כבר עמדתי להודות, אך הטיפשה ענתה: "אחזור לגור כאן ואשלם חצי מהשכירות".
"בסדר" עניתי, באנחת רווחה, "אבל בלי שוקו ולחמניות"
"טוב, בלי שוקו ולחמניות. אפשר כבר מהיום?" שאלה (לא שאלתי מה קרה לאידיוט שהתחתן אתה)
"טוב. תביאי את החפצים שלך" אמרתי.
וכך עבר לילה רגוע למדי. כמימים ימימה.
בדיוק בשעה 7 בבוקר עם הפיפסים של חדשות השעה שבע, העירה אותי רעייתי מהחלום המוזר ושאלה אם אני צריך משהו מהמכולת.
"ממש כלום" עניתי.
ובמחשבה שנייה הוספתי "אולי שוקו ולחמנייה"
נישואים באספמיה
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=342968#noteId_342968" rel="nofollow">
http://simania.co.il/forum.php?showNoteId=342968#noteId_342968
