פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 3285 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים בריונות? לא עוד! Cat
בריונות זה נושא שלא מדברים עליו מספיק, לא בארץ שלנו לפחות. בכל פעם שאנו שומעים את המילה הזאת "בריונות", ישר קופצות לנו לראש אותן תמונות מסרטים הוליוודים בהם נער עם מדי פוטבול ופה מלוכלך דוחף נער ממושקף על גבי הלוקרים, או חבורת נערות בעלות בטחון שמעליבות נערה טיפה מלאה שלא מתלבשת לפי הקודים החברתיים המקובלים. אבל למען האמת, דברי זוועה יכולים לקרות בכל יום גם באותו בית הספר קטן שנמצא ממש מעבר לכביש של הבית שלך.
בכל יום ישנם ילדים שחוזרים הביתה עם מכות כחולות על הגוף, בכל לילה ישנן בנות שבוכות לתוך הכרית שלהן בגלל שכינו אותן בכינויים פוגעניים בבית הספר. בכל רגע ישנו אדם שסוחב עימו צלקות נוראיות מאותם ימים ארורים בהם הוא סבל מילדים חסרי לב.
אני בעצמי נפלתי קורבן לאותם ילדים וילדות נצלנים שפגעו בי בדרכים שאיש לא מתאר לעצמו איך. זאת הייתה התקופה הקשה ביותר בחיים שלי, אני לא זוכרת שחייכתי הרבה או שאפילו הירשתי לעצמי להביע דעה או לדבר בכלל.
תחילה זאת הייתה אלימות מילולית, אותם ילדים צחקו והשפילו אותי בגלל הקול שלי, על כמה שאני נמוכה, על הבגדים שלי, הם אפילו היו מכנים אותי בשמות כמו "שמנה" או "פרה" למרות שהייתי צריכה עדיין לעלות 4 קילו בכדי להגיע למשקל תקין. כל ההעלבות האלה הביאו אותי למצב שפחדתי אפילו להצביע בשיעור ולשאול את המורה שאלה בנוגע לחומר כי לא רציתי שהם יצחקו על הקול שלי או שיקראו לי "טיפשה" או "מפגרת".
לאחר מכן הגיעה גם האלימות הפיזית, שהייתה גרועה לא פחות מהמילולית. זה התחיל עם משיכות ברצועה האחורית של התיק שלי ובכך הייתי נופלת לאחור לעיניי כל המסדרון. אחר כך זה המשיך לזה שבנים היו צובטים אותי בישבן (ברשעות, לא בשובבות וחיבה). לאחר מכן הבנות היו דוחפות אותי בחוזקה ולפעמים גם בעוטות בי מאחור. הרגשתי כל כך מושפלת, כל כך לא שווה. כאלו כל ערך שהיה קיים לי נעלם. בגלל אותם ילדים התחלתי לחשוב אולי זה באמת מגיע לי, אולי אני באמת "מפגרת" ו"מכוערת" ולכן מגיע לי שיתייחסו אליי בדרך הזאת.
בכל בוקר הייתי מקללת את החיים שלי על כך שאני חייבת ללכת לבית הספר. הייתי מחכה לרגעים בהם אני אוכל כבר לברוח הביתה ולהסתגר בחדר שלי, לפחות שם יכולתי לא לפחד מהצל של עצמי. הייתי מסתובבת כל היום עם פנים נפולות והרגשתי חנק מבפנים. סבלתי כל כך, זה כאב ועדיין ממשיך לכאוב עד היום.
הטעות הגדולה שלי ושל עוד הרבה ילדים היא השתיקה. אני פשוט שתקתי, לא סיפרתי או שיתפתי אף אחד. ספגתי את הכל מבלי להגיד לאיש. פחדתי שאם אני אספר אז יחשבו שאני שקרנית או מחפשת תשומת לב, ולכן במשך כמעט שנה וחצי הייתי מתהלכת עם תפרים בפה.
והילדים שלא לוקחים חלק, אותם הילדים שיושבים מהצד וצופים בשתיקה אשמים לא פחות מאותם ילדים שמתעללים בילדים המסכנים. איך זה אפשרי לראות ילד או ילדה שסובלים כל כך הרבה ופשוט לשתוק? למה לא לנסות להגיש עזרה? למה להתעלם ממישהו שמרגיש מצוקה?
אני לא זוכרת את התאריך המדויק אבל מה שאני כן זוכרת זה שבאותו היום לבשנו חולצות לבנות, זה היה יום קצר בו סיימנו את הלימודים מוקדם יותר מיום רגיל. זה היה היום הנוראי ביותר שהיה בחיים שלי אבל גם יום גאולתי.
יצאתי מבית הספר כמעט בריצה כמו שנהגתי לעשות בכל יום. התקדמתי באותו רחוב שהייתי הולכת בו בחזרה הביתה. אחרי כמה דקות של הליכה מהירה שמעתי קול צחוק ורעש של מלמולים. כשהסתובבתי להביט לאחור, גליתי לחרדתי 4 בנות מהכיתה שלי, אותן בנות שהיו מתעללות בי בצורה קשה וחסרת רחמים. מתוך פאניקה התחלתי לרוץ, והן כמובן החלו לרוץ אחרי כמו חיות המשחרות לטרף. מרוב פחד ופזיזות לא שמתי לב לאן אני בכלל מתקדמת, כל מה שחשבתי עליו באותו הרגע זה רק איך להתפטר מהמפלצות שרדפו אחריי. נכנסתי לאחת הסמטאות הבתים ולאימתי גליתי שאין דרך מוצא משם. אני נשבעת לכם שזה סיפור אמיתי, סיפור אימה אמיתי לגמרי.
הייתי כלואה בין שניי בניינים וחנייה ולא היה לי לאן לפנות. ניסתי להיכנס לאחד הבניניים אבל לצערי הדלתות היו מהדלתות החדשניות האלה שדורשות קוד, מה שאומר שנשארתי בחוץ. הבנות מהכיתה שלי הגיעו וחיוך של נמרות רעבות הופיע על הפנים שלהן. אני לא רוצה להתחיל לפרט מה הרגשתי באותו הרגע, האוויר כאלו ברח מהריאות שלי.
אחת מהן הוציאה מספריים מהתיק שלה ושתיים אחרות פשוט קפצו עליי וכל אחת תפסה ביד אחרת שלי. כאלו לא מספיק שהם היו 4 נגד אחת, בנוסף לכך הייתי עדיין כלואה באותו גוף קטן של גיל 9 למרות שכבר הייתי כמעט בת 14. הילדה שהחזיקה מספריים התקדמה אליי והרביעית רק עמדה שם וחילקה פקודות. היא אמרה לה לגזור את השיער שלי. הן רצו לגזור את השיער שלי.
התחלתי לבעוט ולהילחם, צרחתי ובכיתי כמו שלא צרחתי ובכיתי בחיים. אפילו ברגעים אלו ממש יש לי דמעות בעיניים כשאני נזכרת כמה פחד הרגשתי, כמו חיה קטנה שהצליחו ללכוד אותה הזאבים. ניענתי את הראש שלי ונסתי למשוך את הידיים שלי בכדי להשתחרר. בכל פעם שהילדה עם המספריים התקרבה אליי בעטתי בכל הכוח שיכולתי. כמובן שלכל התהליך התווספו קללות מכל הסוגים והמינים. הם השפילו אותי ברמות שאי אפשר לתאר.
למזלי לאחר בערך שלוש דקות של גהנום, אישה אחת כנראה שמעה את הצעקות שלי וירדה לבדוק מה מתחרש שם. כשהבנות האלו שמו לב אליה הם תפסו את הרגליים שלהן וברחו, משאירות אותי שם מייבבת בבכי. האישה כמובן רצה אליי ובדקה שהכל בסדר. נסתי להתחמק ממנה ולהגיד שהכל טוב. אבל יאמר לזכותה שהיא לא הייתה מוכנה לעזוב אותי עד שהיא לא ראתה את ההורים שלי. היא אחזה לי ביד ולא נתנה לי לברוח.
בלית ברירה הובלתי אותה למקום מגוריי, ברגע שהדלת נפתחה ברחתי לחדר שלי ולא יצאתי ממנו עד ליום שלמחרת.
כפי שאתם מתארים לעצמכם, לבית הספר הזה יותר לא חזרתי. אותה אישה סיפרה לאימא ולאבא שלי מה היא ראתה וכיצד הבנות ההן התייחסו אליי. ההורים שלי עשו מזה בלגן שלם ובצדק. מנהלת בית הספר הגיעה לבית שלי ודיברה איתי. היא סיפרה לי כיצד אותן בנות נענשו בעקבות אותו מעשה ואיך עוד ילדים נענשו בגלל ווידויים של אותם ילדים פחדנים ששתקו במשך שנה וחצי. היא ביקשה סליחה אין ספור פעמים וביקשה שאחזור ללמוד באותו בית הספר, דבר שסירבתי לו בתוקף.
המטרה שאני מנסה להגיע אליה באמצעות הסיפור הזה היא שאם קורה לכם משהו דומה, אם ילדים מציקים לכם, פוגעים בכם, מרביצים לכם או משפילים בכל דרך שהיא, אל תשתקו! אל תפחדו לפתוח את הפה ולדבר, אל תפחדו לשתף הורה או כל דמות בוגרת שאתם סומכים עליה. לעולם אל תחשבו אפילו שזאת אשמתכם או בגללכם, אתם לא עשיתם כלום, וגם אם כן, לאף אחד לא מגיע יחס כזה. תיקחו מישהו לצד, תספרו לו בהקדם האפשרי מה עובר עליכם , תנו לאחרים לעזור לכם. לבקש עזרה זאת לא בושה.
ואם אתה הורה או מורה, שאתה שם לב למשהו חשוד או לא כשורה, אל תתעלם! תשאל ותבקש לדעת, גם אם הילד לא רוצה לשתף. אם הוא מסרב לדבר סימן שיש לו מה להגיד, הוא רק מפחד מהתגובה שלך ושל הסביבה.
ולאותם ילדים ואנשים שנמצאים ברקע, אלא שרואים הכל מהצד ובוחרים להתעלם כי הם מפחדים שהמעמד החברתי שלהם ייהרס או שהם פשוט לא רוצים להתאמץ יותר מידי. תושיטו יד, תצאו לעזרת אותו הילד או הילדה. תודיעו על כך לאחד המורים או כל דמות מוסמכת, תנסו להציל את אותו האדם שנפל לקורבן בעזרת מילה טובה או חיוך. אתה יכול להציל חיים.
"רפורמה חברתית תתאפשר רק לנוכח שינוי אישי, כן ואמיתי של יחידים רבים. התיקון של היחיד הוא התיקון של החברה."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים מבין את מצבך, אך שמח שלא קרה גרועה יותר... dan3000
כוונתי בהודעה זאת היא שאני מזדהה איתך ואם מה שקרה בעברך,ואני לא יודע אם הביטחון שלך אם אנשים אחרים נפגע אבל טוב שלא קרה לך נזק פיזי. כמובן שנזק נפשי זה רע אבל זה קורה להמון אנשים כולל לי (מעדיף לא לדבר על זה).
הנקודה שלי היא שאני מבין את הרגשתך וזה נוראי מה שקרה לך, האנשים שגרמו לך להבל כזה הם אנשים רעים אבל לא מפלצות הם עדיין בני אדם ותמיד יש יותר גרועים.
אני לא בטוח לגמרי אבל אני חושב שאם השנים הילדות/ילדים האלו יבינו את הטעיות שלהם ואם זאת יוביל לחרטות כל חייהם.
אני מאמין שהיה ילדים ספציפיים ומיוחדים שגרמו לך לכל זה וככל הנראה המנהיגה שלהן היא זאת גרמה לך לכל הבעיות והאחרות הן פשוט שפוטות או רוצות להיות במעמד חברתי גבוהה.
בדרך כלל ילדים אחרים לא יעזרו לך רק חברים אמיתיים וקרובי משפחה.
אני מרגיש נורא ומבין את הכאב שלך טוב מאוד וזה די מדכא לראות אדם כמוך נפגע בצורה כזאת, אני מצטער מאוד שחווית את זה ומקווה מאוד שלא תחווי זאת שוב בעתיד או משהו דומה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים תודה :) Cat
תודה לך, זה באמת לא היה דבר נעים.
ולפעמים המפלצות הכי גדולות הם בני האדם, כך שאני לא מאמינה בזה שיש גרוע יותר כי אנשים גורמים נזק ומביאים רע לעולם בידיים שלהם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים וואו. מדהים עד כמה שזה נכון. פריקית של ספרים
גם אני עברתי משהו דומה, אומנם לא בעוצמה כזו ולא בצורה כל כך פיזית, אבל תיארת את התופעה המזעזעת של הבריונות בצורה מדהימה, ואני בטוחה שכל מי שאי פעם חווה בריונות בצורה כזאת או אחרת יסכים איתי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים תודה לך Cat
תודה רבה :)
בריונות זה באמת דבר מזעזע ועצוב, אני מקווה שאת בסדר עכשיו ושהכל טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים וואו. קשה לי. אני חושבת שיש לי דמעות בעיניים snow fox
ולא רק בגלל מה שכתבת היה יפה, עוצמתי, כנה כל כך ואמיתי כל כך אלא גם בגלל שאני מתחברת לכל מילה ומילה ומבינה אותך. יותר מידי טוב. אומנם אף פעם לא סבלתי מבריונות פיזית, אבל סבלתי מבריונות שונה. השלב הראשוני שאת סבלת ממנו. לא קראו לי "שמנה" או דברים בסגנון, אבל נידו אותי והתייחסו אליי רע וצחקו עלי כי אני שונה. ואני כל כך מעריכה את כל מה שאמרת. מתחברת לכל מילה ומילה, יישאר כוח ותמשיכי להיות את כי את מדהימה D:
איזה שטניות קטנות. לא היית רוצה לראות איזה פרצופים עשיתי למחשב XD שתי שאלות יש לי אליך: א. זה נמשך גם בתיכון אחרי שעברת בית ספר?
ב. מאיפה הציטוט שבסוף הקטע?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים תודה לך Cat
אני שמחה שהצלחתי לגעת בך, גם אם זה בנסיבות האלה. בריונות זה דבר נוראי, כל סוג של אלימות זה דבר נוראי. כנראה שאותם ילדים צחקו עלייך בגלל שאת כל כך מיוחדת, אני מקווה שאת בסדר היום ושהכל טוב. ושטניות זאת לא תיאור מספיק טוב עבורן..
בקשר לשאלות: גם בתיכון החדש היו ילדים שצחקו עליי הרבה אבל לא מעבר לכך, רובם קיבלו אותי בברכה והפכו לחברים שלי :)
והציטוט - http://www.pitgam.net/quote/4577/1/
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים כתבת כל כך נכון, כל כך עצוב, כל כך יפה וכל כך אמיץ matrix
זה חולני, הרמה שאנשים נמצאים בה לפעמים...
אני מצטרף לכל מילה ומילה שלך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים תודה ענקית Cat
-
-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים וואו, כמה שאת כותבת יפה! זה שאין לנקוב בשמו
ותאמיני לי, הילדים האלה צריכים לעבור חינוך מחדש. גם הילדים שלא עושים כלום, צריכים להיות יותר ערניים לסביבה ואכפתיים. את בן אדם טוב, ולא משנה כמה דברים נוראים אמרו עלייך... גם לי הרביצו בעבר, אבל זה לא גלש לאיומים רציניים, אלא יותר ניצלו אותי על כך שאני פחות מחזיר ודי אדיש לדברים האלה, והם קפצו על ההזדמנות כי סתם היה להם משעמם והם רצו להרביץ למישהו (לא משהו רציני). מתישהו, באיזשהו שלב, החלטתי שאני מחזיר (והחזרתי להם כהוגן...)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים אתה אמיץ Cat
תודה רבה :) ניצול מכל סוג הוא רציני, לא משנה באיזה דרך הם בחרו לעשות זאת. כל הכבוד שהחזרת להם, הם חושבים שמותר להם הכל רק בגלל שהם יכולים. גיבורים על חלשים מהם, אני שונאת את זה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים תודה זה שאין לנקוב בשמו
-
לפני 9 שנים ו-3 חודשים כמובן שלא, זאת היתה אמירה כללית :) Cat (ל"ת)
-
-
-
-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים אני כל כך מבינה אותך. ילדים יכולים להיות כל כך אכזריים. אני בעצמי עברתי חרם חברתי מאוד קשה, כך שאני מבינה אותך מאוד. -^^-
-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים תודה רבה Cat
-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים תודה לך ! -^^-
אני בסדר, זה דבר שקשה להתגבר עליו אבל צריכים להיות חזקים.
הלוואי שיכולתי להתנדב ולעזור לילדים שעוברים בריונות אבל לפי מה שהבנתי אין דבר כזה , אין גוף רשמי לזה
ואני מקווה שהוקל לך כאשר הוצאת את זה , לא טוב לשמור בבטן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים אני שמחה שאת בסדר Cat
אני ממש מקווה שאת מצליחה להתגבר ולהיות חזקה. אני גם הייתי ממש שמחה אם היה גוף רשמי או משהו כזה בכדי שיוכל לטפל בבעיה, אבל הכל בידיים שלנו, אנחנו בוחרים אם לעשות רע, לעזור או להתעלם.
והוקל לי מאוד, אי אפשר לתאר את ההרגשה. תודה לך :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים .....Cat.....אני מניח שאין צורך לספר לך שזאת היא בעיה עולמית.....ופיתרון לזה אין בנימצא..... deze
.....Cat.....
איך שלא יהיה כתבת טוב והיסברת לא פחות טוב...בקשר לפיתרון או רפורמה חברתית אני מאמין שנגיע קודם לגלקסיית הסומבררו שהיא מרוחקת מאיתנו בסך הכל 29 מיליון שנות אור ליפני שמשהוא באמת יזוז פה אצלינו
.....יופי שהוצאת את זה זה יעשה לך רק טוב בעתיד.....יום טוב לך.....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-4 חודשים תודה Cat
תודה רבה.
אבל אני חושבת שאם כל אחד יתאמץ מעט, יביט סביבו ויפתח את הלב נוכל להמעיט מהסבל גם אם הבעיה לא תכחד לגמרי...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
