נישואים באספמיה
דפנה יצאה בבוקר למרכול. "כבר חוזרת" אמרה.
ידעתי שהיא תחזור. שהרי היה זה מנהגה מדי בוקר בַּפִּיפְּסִים של חדשות השעה שבע, לצאת לטיול עם הכלב "גולית",
לקנות שתי לחמניות, או שוקו , או גם וגם. ולעשות ריצה קלה של 200 מטר.
גרוד ציפורניים נשמע בדלת. היו פעמים רבות שחשבתי לתת מפתח לכלב "גולית", כי זו הייתה עבורי שעת איכות לנמנום אך דחיתי זאת,
משום שדפנה תמיד הגיעה אחריו בדקה אחת או שתיים.
איחוריה של דפנה נבעו מהשיגעון החדש שתפס את תושבי גדרה.
כולם עושים ספורט: ריצה, הליכה מהירה כפיפות בטן וכל מיני תרגילים משונים שהיו נהוגים בספרטה היוונית הקדומה.
הכל במצוות ראש העיר שרצה לחסוך בפתיחת סניף של קופת חולים. "אנשים בריאים" כך אמר "אינם זקוקים למרפאה".
ראש העיר הוסיף במודעות מטעם העירייה: "מי שיוריד כך וכך אחוזים ממשקלו, יפחיתו לו מתשלום הארנונה באותם אחוזים בהתאמה".
כך שאפילו דיירי בתי האבות עשו מאמץ לא קטן להצטרף למבצעי הארנונה.
והיו מקרים, מוזרים למדי, שמתפללים יצאו עם תפילין וטלית עשו ריצה קלה מסביב לכיכר הסמוכה לבית הכנסת, וחזרו לתפילה.
המקרה ההזוי שראיתי פעם היה, שאוטובוס מלא נוסעים עצר, כך סתם, באמצע הכביש, וכל נוסעיו ירדו לכפיפות שמיכה.
הפקח שבא לרשום דו"ח על הפרעה לתנועה, הצטרף אף הוא למשחקים האולימפיים.
אני מספר לכם כל זאת כדי להבין למה דפנה מאחרת.
אך אותו היום, קרה דבר מוזר: גולית, הכלב, המשיך לגרד בדלת ובמאמץ אחרון קמתי ממיטתי, ופתחתי את הדלת.
רק גולית היה לבדו, ובפיו שקית של שוקו, לחמנייה וגבינה.
"היכן דפנה?" שאלתי את גולית, אך זה מילא פיו בשקית של מוצרי החב ולא גילה אף לא ברמז דק היכן דפנה.
התקשרתי למשטרה, לעירייה וגם למכבי האש, אך המשיבון בכל המקומות ענה: "העובדים נמצאים בריצת בוקר נא להתקשר מאוחר יותר".
בצר לי פתחתי את הטלוויזיה כדי לשמוע חדשות, אך גם שם - בכל התחנות - עסקו בפעילות ספורט.
נתתי לגולית ארוחת בוקר ועליתי למיטה כדי להשלים שעות שינה.
רק בשעה 3 אחה"צ דפנה הגיעה עם תיק מסמכים, ואמרה בתרועת ניצחון: "הצלחתי להירשם!"
"להירשם למה?" שאלתי
לחתונה" ענתה, והוסיפה: "הזמנתי גם אולם וצלם".
"רגע, רגע", אמרתי, "ולא ביקשו שבן זוגך (אני) יהיה נוכח ויחתום?"
בוודאי אמרה. ואכן בן זוגי היה אתי וחתמנו.
הרגשתי בתוך דו שיח קפקאי, "אם הייתי כאן איך הייתי ברבנות?"
פשוט מאוד", ענתה "כי לא אתה הוא בן זוגי".
אז מה התפקיד שלי בכל מערכת היחסים המשונה הזו?" שאלתי.
לשלם את שכר הדירה עד שאתחתן" ענתה.
החלומות האלה משגעים אותי. כל פעם בא לי חלום מוזר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
