שמת לב פעם כמה הכל נראה שונה בלילה?
הדברים המצחיקים במהלך היום פשוט הופכים לחסרי משמעות.
בלילה, כשאני לבד, אני מרשה לעצמי לחשוב עליך.
אני מרשה לעצמי לדמיין את שפתיך מרפרפות על שלי.
לדמיין את שערך, השחור כעורב, לא טבעי אבל כבר כל כך חלק ממך בעיני.
לדמיין את עיניך הכה רכות מביטות בי, ולדעת שאני לא רק משתקפת. אתה באמת ובתמים רואה אותי.
אני מדמיינת אותך מחזיק לי את היד, כי אתה בוטח בי, ואני? לא רוצה שתעזוב.
לוקח את זרועותיי וכורך אותן סביב צווארך, ושם את ידיך על מותני. רוקד איתי, לאט לאט, לצלילי המנגינה שלא נשמעת.
מקרב את פרצופי ולפרצופך.
אני אטבע בנהרות הקרח האלה.
כל כך קרוב, כמעט, ליבי פועם ללא שליטה.
כמעט נשיקה מדומיינת.
החלומות האלה, הם אסורים.
אבל אני, אני לא רוצה להפסיק.
תיתן לי להזות.
לקחת את זרועותיך, וללטף את הצלקות. כל כך משוננות, קרות...
המחשבה האחרונה שתצוף במוחי,
רגע לפני שעיני נעצמות,
היא ראשך על ברכיי, ואני שרה ומלטפת, כי אתה מרגיש לבד.
הלוואי שיום אחד תיתן לי. תיתן לי לחדור את השריון הכבד שאתה עוטה מעליך.
אני רוצה לנשק אותך לשלום, אבל לא,
עדיין לא. גרגירי החול נופלים להם, שוברים אותי. זה המחיר שעליי לשלם,
על ליבי, שפועם אך ורק בשבילך.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
