פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 290 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים ארץ לעולם לא I.V olokita
שלשום הלכנו לים. הילדים ביקשו לצאת מהחום של הבית לחום מסוג אחר, נוראי יותר.
אז נכנסנו למכונית ונסענו.
זו לא דרך ארוכה מידי, סך הכל כמה קילומטרים. מספר דקות יקרות שלא ניתן כמעט להשיג בשגרת היום יום המחניקה, בין העבודה לניהול משק הבית. כאלו דקות שכולאות את כולנו בכלוב צפוף אחד, שמאפשרות לזוג הורים עובדים ולשני ילדים לומדים לנהל כמה שיחות שלא היו מתאפשרות בכל דרך אחרת.
אז שאלתי והם שאלו חזרה, עניתי והם התחכמו. ונהננו. מאוד. במיוחד מהביחד הזה, קצת פחות מהדרך.
בנסיעות קצרות יותר אין זמן, אלו כמה דקות שלא מאפשרות לקבל תשובות אמיתיות, בארוכות יותר הם שותקים. לא כי אנחנו לא מעניינים אותם או שהם אותנו, אלא בגלל שכל אחד מאיתנו יודע שמה שאתה מתחיל אתה גם צריך לסיים. ושיחה שנמשכת שלוש עד ארבע שעות היא חתיכת התחייבות. ואני התחייבתי כבר פעם אחת או שתיים בחיי.
"אמרו שיש כרישים בים" אומרת פתאום הקטנה ומביטה בי דרך הראי התלוי על החלון הקדמי.
"מה פתאום, אין שום כריש" עונה אשתי באדישות אף שהיא יודעת שקיימת הסתברות חיובית לכך שדווקא היום יסתבר שהיא משקרת. הרי המוני בית ישראל באים לרחוץ בחופי הארץ בתקופה זו, ומה ערב יותר לחיקו של הכריש המצוי אם לא אנחנו?
"אבל אמרו בחדשות. אפילו ראיתי את הקושמרו" ממשיכה הבת בעקשנות מהסוג המתוק ביותר.
"אמא היא צודקת" מתערב גם הבן הבכור, "יש כרישים בכל חופי הארץ. ככה אמרו".
"אין כרישים ואין נעליים" אני עונה בחוסר סבלנות מופגן. שירדו כבר מהשטות הזאת ונחזור לדבר על העתיד שלהם וכמה בית ספר הוא חשוב.
"אה כן?" שואל הגדול בסוג של איום מוזר ואני רק חושב לעצמי 'ומה תעשה לי אם לא?'.
"כן!" אני קובע נחרצות לבסוף כתשובה לשאלתו של הבן, "לא מאמין? תתקשר למוקד כריש און ליין".
שתיקה קלה עוצרת את מהלך האוויר במכונית הכסופה, הפתעה. הפסח הזה שונה משאר הימים. ועכשיו, דומה שאפילו העצים לצד הדרך עצרו מתנועתם. ציפורים מתיישבות על גג הרכב ומבקשות להאזין לדברים הבאים שאספר לעולם. גילוי של ממש.
"כריש און ליין?" שואגת הקטנה ומתרוממת מעט בכיסא, "מה זה בכלל?"
"מוקד שמופעל על ידי כרישים" אני עונה כאילו כלום לא קרה, ככה בשיא האדישות, שיתביישו להם שלא שמעו על המוקד הזה אף פעם.
"כן, יש מוקד כזה" הילד מחזק את דבריי ואני מחייך בסיפוק, "עובדים בו כרישים וכרישות וגם דגים אחרים בעלי פריווילגיות".
"שום כרישים וכרישות" אני כועס, "אנשים. הם מתריעים איפה ומתי יהיו כרישים".
"אתה מקשקש" מתערבת הקטנה, "זה מוקד של כרישים בכלל. לדעת איפה ומתי יש בני אדם".
"ומדוזות" צועק הבן.
"נמלים אדומות ועוקצות" מוסיפה הבת.
"איבדתי אתכם" אני פולט ביאוש.
"זה כבר קרה מזמן" מסכם הבכור והם שניהם צוחקים.
איי. וי אולוקיטה
www.olokita.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים מסתבר.. אברהם
ש"לאבד" ילדים יותר קל מאשר למצוא כרישים.
רב-שיח מעניין, עכשווי ומהנה למדי.
יופי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים תודה רבה I.V olokita
-
-
