פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2245 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-6 חודשים סיפור מתח קצר I.V olokita
ביקשו ממני אתמול לכתוב סיפור מתח מצמרר.
האמת היא שלא מזמן כבר התנסיתי בכתיבת סיפור מתח קצר - הוא נכתב ממש לפני כניסת חג הפסח עבור אסופת סיפורים קצרים שחברה ליקטה. לקח לי שעות לכתוב את הסיפור הזה, 800 מילים שנכתבו מתחילת הלילה ועד אור הבוקר, בסופן הייתי עייף, ממש עייף. אבל כשסיימתי לכתוב הסיפור עצמו הבריק. היו בו הכל, תמימות, מתח ואפילו דם, הרבה דם. או אז, בהנאה רבה מתחתי את שתי ידיי באוויר ונאנחתי מעט. זמן רב לא הרגשתי כה שבע רצון מעצמי. חיפשתי את כתובת המייל של נועה ומיד שלחתי אליה את הסיפור, חשבתי שהיא תגיב מיד, אך התבדיתי. אחר כך נרדמתי כמנהגם של אנשים עייפים, לא לפני שכיוונתי שעון מעורר לשעה שש וארבעים, שעה בדיוק לפני מועד ליל הסדר. 'זמן מספיק לחלוטין להתקלח, להתארגן ולקפוץ אל מארחיי לארוחת החג' תירצתי לעצמי וחלומות נעימים כבר החלו עולים בדמיוני.
שעון טורדני החריש את אוזני בדיוק בשעה הנכונה לטעמו, מעט מכך לטעמי. קפצתי מהמיטה בזינוק מהיר עד כדי שראשי הסתחרר ולי לא נותרה הברירה אלא להתיישב חזרה אל המיטה. דבר מה קריר ורטוב למגע הפריע את תחושתי, הנחתי את ידי על המיטה ושבתי לעמוד בכיפוף מעל השמיכה המונחת ברישול אך מבין האורות המעטים שהיו חודרים אל החדר מבעד לתריסים לא הבחנתי בדבר. כעת הבטתי סביבי, לרגע נראה היה לי כי משהו בחדר היה מעט שונה מכפי שזכרתי את מנח הדברים בו בעבר. קמתי והדלקתי את אורות החדר, על ידיי הבחנתי במריחות דם שנטבעו בהן בעבר הקרוב. שבתי אל השמיכה כדי למצוא מהיכן הגיע הנוזל האדום אך דבר לא היה שם, 'אני ודאי מדמיין' דיברתי אל עצמי בלחש פן ישמעו השכנים את הד דבריי דרך קירות הדירה הדקים, 'אלו יודעים כי למעט מיצי, חתולת רחוב שאספתי אין עוד איש גר בדירתי'. לאחר מכן ניגשתי אל מבואת חדר הרחצה. 'אל תיכנס לשם, אל תיכנס' חלפה מחשבה מטרידה בראשי, מנסה למנוע ממני לעשות את טעות חיי. אבל נכנסתי בכל זאת, כזה אני, אינני מסוגל לדחות מעשים שתכננתי מראש. חדר הרחצה היה אפלולי ומעט מהביל, משב אדים חמים שכיסו את פני המראה ואור דל שבקע ממנורה פלורוסנטית ישנה שיוו לתנועת מגבות הרחצה התלויות על הדלת מראה שדים מאיים. 'נראה כי שאדם אחר הקדים להשתמש בחדר מעט לפניי' חלפה מחשבה נוראית בראשי אך מיד הפסתי אותה ממני שכן באותם הימים גנבים ושודדים רבים היו נכנסים אל פתח הדירה ומיד יוצאים בידיים ריקות. סובבתי את ברז המים כך שיהיו חמים. לשווא, קור מקפיא עצמות חילץ עצמו בזרם דק מפתח הברז. 'אותו פורץ ודאי חמד לצון וכיבה את הדוד' שבתי ללחוש לעצמי אך מיד קול חרס מתנפץ משולחן אל רצפת הסלון הקפיץ את ליבי וכל מחשבה ונשימה נעתקו ממני. במהירות לבשתי את בגדי החג מבלי להתקלח ויצאתי את ביתי מוקדם ככל שיכלתי. משהו בכל הדברים שהיו מתרחשים בו מאז שהתעוררתי לא מצא חן בעיני, 'ממש כמו היה זה סימן מנבא רעות'.
הדרך אל בית מארחי אורכת לרוב עשר דקות הליכה, הפעם עשיתי אותה בריצה מהירה יחסית. משהו בזוית השמש השוקעת תרם לתחושה הבהולה שמאחורי מנסים צללים עלומים להשיג את צעדיי. לרגע עצרתי והתבוננתי לאחור, מתנשף ועיני דומעות מן המאמץ והרוח. אך דבר לא היה שם פרט לכלב רחוב סהרורי שאיבד כל רצון להמשיך בחייו. הוא הביט בי ואני רק חייכתי מעט והשפלתי את עיני - פעם שמעתי שכך יש לנהוג באריות או בכלבים המאיימים על חייך. הוא התיישב באנחה רועשת, משהו בו בישר כי הנה הגיעו כבר סוף החיים, 'הפעם יהיו אלו חייו שלו' התנחמתי מעט כי הפעם ניצלתי ממלתעותיו וגם כי נותר לי עוד דיי מהזמן להמשיך בדרכי מבלי לאחר. עתה שבתי והפנתי את פני קדימה אל הדרך ובדיוק באותו רגע יד חזקה הונחה על כתפי ללחיצה. "חבר" נשמע קול צרוד משמאלי ועת סובבתי את פני אליו, נישא גוף אדם ענק מול עיני להסתיר את מעט השמש שנותרה תלויה בשמי האביב ההולכים ונעשים שחורים מרגע אל רגע. "מניין" גמגם האיש הגדול במבטא מוזר ואני בלעתי את מעט הרוק שעוד נותר בגרוני. "מניין?" שאלתי בקול מגמגם כמו נדבקתי בהגייתו. "מניין" חזר האיש על הדברים ולפתע סובב את ראשו והצביע אל עבר בית סמוך כמו היה מנחה אותי לבוא אחריו במהירות.
כשנכנסנו אל הבית הם כולם כבר היו יושבים לצד השולחן. תשעה אנשים שונים ומשונים, גברים ונשים. 'איזה מן מניין זה?' חלפה מחשבה מבוהלת בראשי זמן שהספקתי לספור חמישה גברים בלבד. "שב, יופטפויומט!" נזפה בי אחת המבוגרות שהייתה יושבת לצד השולחן ואילו אחת נוספת צעירה מעט יותר דחפה כיסא מאחורי ומיד הניחה כוס שתייה בידי.
"דבר... שחין... כינים... ערוב..." המשיך אחד הנוכחים המבוגרים לקרוא בקול את ההגדה ואישה מבוגרת מוזגת יין בטפטוף לקערה קטנה זמן שהם כולם כבר מכסים את עיניהם בבהלה. הבטתי בהם ומיד כיסיתי גם אני את עיני כמנהגם.
"זה לאליהו!" חטף המגודל בתנועה מהירה את הקערה מידיה של הזקנה והניף אותה באוויר עד שהיה הנוזל האדום בתוכה צובע בדפנותיה גלים גלים. "דה, זה לאליהו" הסכימה הזקנה שהתעשתה מעט ממעשיו של המגמגם וכולם הרעימו בקולם למשמע דבריה, "תשים לו בדלת שישתה, המנוול" ציווה מבוגר אחר שהיה יושב לראש השולחן ואני זזתי מעט ממקומי לאחור בבעתה. 'מי נותן לאליהו לשתות מקערת עשרת המכות?' נחרדתי מעצם המחשבה. אך לא לאורך זמן החזיקה בי התמיהה, שכן מיד נפתחה מעט הדלת ואל הבית נכנס אדם לבוש לבן וזקנו הארוך מתנדנד במעט הרוח שעקבה אחר תנועותיו. שקט רב נפל על הנוכחים וכולם עקבו בדריכות אחר תנועותיו. "הכוס" ביקש האורח הזקן בכעס כמי שציפה שינהגו בו במחווה של כבוד שנעלמה מכל מארחיו כעת. "הכוס" גמגם הגבר המגודל והושיט את קערת הזכוכית הקטנה אל ידיו המונפות של אליהו. עתה כבר לא הצלחתי עוד לעצור מעצמי וקמתי ממושבי לצד השולחן בסערה, "אל תשתה את זה אליהו" צעקתי כמתחנן במעט הקול שהצלחתי לגייס מגרוני, "אל תשתה את זה בבקשה".
"מדוע שלא אשתה את כוס היין שהגישו לי מארחיי היקרים?" שאל אליהו במעט כעס והתקרב אלי כמו היה מרחף בתנועותיו מעל פני הרצפה. "כן, מדוע שלא ישתה?" שאל הזקן שהיה יושב בראש השולחן. "כי זה מורעל!" שיקרתי למען ייטע הדבר ספק קטן בליבו של האורח המכובד. "אז תשתה אתה!" צעק אלי אליהו וקרב את פניו כמעט עד אל פי, לפחות עד שזקנו כמעט ונכנס אליו בזמן שנשימותיי נעשו מהירות ועמוקות יותר ויותר. "אבל... אבל..." ניסיתי להתנגד אך קול ההמון גבר עלי והנה הגברתן כבר אוחז בפני, מכווץ את פי עד שזה נפתח מעט והוא מיד שופך מהמשקה שבקערה היישר אל גרוני.
"לאאאאא!!!" צווחתי בקול גדול ובתחנונים אך מיד התכופפתי ליפול אל הרצפה, גופי נתון ביסורים רבים ותחושה עזה של בערה שורפת בקרבי, עיניי דומעות מכאב עד שהיו נעצמות לגמרי ולא שרות עוד לפקודותיי, שיפקחו.
"לאאאאא...." ניסיתי שוב לקרוא בקול אך האוויר לא בוקע מפי, רק מגע זקנו של אליהו מחניק בגרוני והבל פיו כמו נישא נשיפות קטנטנות החודרות אל אפי.
"לאאאאא!!!" זינקתי בקפיצה מבוהלת ממיטתי ומיצי מנתרת ממני והלאה.
'שוב הפסדתי את סדר פסח' נזפתי בעצמי ומיצי שורטת את ידי.
איי. וי אולוקיטה
http://www.olokita.co.il
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים בררררררר. בדרך כלל.. אברהם
אלה החתולים שמתים מסקרנות..
אבל מיצי חמודה, ניצלה מהכלב הרע של "חד גדיא"
חלום, בתוך חלום, בתוך חלום, זו האהבה שלי בסיפורי מתח מצמררים.
ואתה עושה זאת נהדר כרגיל, אלא מה?!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-5 חודשים תודה רבה זה במסגרת שבוע האתגר לקידום הספרים שלי I.V olokita
-
-
