פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 414 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-7 חודשים אלוהים אוהב שמנים I.V olokita
בוקר טוב לך איש גדול ונפוח שכמותך. כן, גם הבוקר התעוררת ככה.
ממש כמו אתמול והיום שלפניו.
ושום נס לא קרה לך בלילה ושום פייה לא הגיעה והפכה אותך צודק יותר. וכך גם הבוקר אתה יודע שמבחינה סטטיסטית, הגיוני יותר שבימים הקרובים אתה תמשיך להתעקש על שלך, אך יותר מכך, שחייך הולכים וקצרים עם כל מילה רעה שאתה אומר.
אז שוב אתה מחליט בראש הקטן שלך שאתה היחיד שצודק פה ושוב אתה מתחיל את היום כמו שרק גיבורים עושים.
וגיבורים כידוע לך מתים בגיל די צעיר מהממוצע. ממש כמו אנשים שמנים.
כן זה נכון, אנשים שמנים הם אנשים אמיצים. קשה להפחיד אותם באמירות על מוות או ייסורים, הם מכירים את כולן.
וגם יענקלה ידע שהנה קרב ומגיע סופו.
יענקלה היה איש ירא שמיים. חכם גדול בתורה אבל בעיקר איש שמן. והעובדה שהיה יותר שמן מצדיק הפריעה לו קצת.
לאלוהים, לא ליענקלה כמובן.
אבל זה לא היה בגלל שיענקלה היה גרגרן או חלילה חטא למצוות האל, אלא סתם. בגלל שיענקלה היה יותר שמן מסוס ואפילו מהיפופוטם. ואלוהים לא אהב את זה, בלשון המעטה.
אז מידי פעם הוא היה שולח לו מלאך שיתקע לו קלשון בצד שמאל של החזה. סתם בשביל להקניט, רק כאזהרה.
אבל יענקלה לא הקשיב או שלא רצה לשנות מהרגליו והמשיך לאכול כמו בהמה. ואת אלוהים זה עצבן. ולמרות שהיו לו לאל מליוני נושאים וסוגיות אחרות וחשובות הרבה יותר לעסוק בהן, הוא פיתח אובססיה דווקא אל יענקלה.
ובסוף נמאס לו והוא קרא לאיש החביב אליו לשיחת הבהרה, אחרונה. לפני שינקוט בהליכים. אבל יענקלה לא הבין או שפשוט לא רצה להפסיק ואלוהים שלח את כל המלאכים שלו לגמור את העבודה.
כך, בגיל ארבעים ושש יענקלה התייצב בפני הקדוש ברוך הוא כדי לתת דין אחרון.
וכששאל אותו אלוהים אם הוא יודע למה הגיע לשם ענה יענקלה שאין לו מושג. ואלוהים נהיה אדום מכעס ואמר "באמת?" וגם שאל אם "אתה לא חושב שהגזמת עם כל האוכל הזה והרביצה על התחת?".
אבל יענקלה נותר בשלו ורק ביקש אם אפשר שאלה. אז אלוהים שבאמת לא היה כזה בחור רע כפי שאולי השתמע עד כה, אמר שכן. שאפשר.
ויענקלה שאל. "אלוהים העצום והגדול במימדיו, אלוהים שמזיז דברים באמצעות מחשבות, מלאכים ושליחים. אלוהים שאוהב חיות ואדם וטבע ודומם, אלוהים שאין לו גבולות, אלוהים החנון והרחום. אלוהים שיושב כל היום במרומים וצופה בנו בני האדם כאילו היינו התוכנית הטובה בתבל. אלוהים שיודע להבדיל בין טוב לרע. אלוהים שיודע מה טובה טעמה של נחמה. אלוהים אדירים שציווני ללמוד יומם וליל".
"כן, זה אני" אמר האל בחיוך מבויש וחיכה להמשך השאלה.
אך זה לא הגיעה, "כלום לא התכוונת לשאול אותי דבר מה?" שאל אלוהים לאחר זמן המתנה ממושך דיו.
"כן" ענה יענקלה כאילו היו הדברים ברורים לכולם, "אני כבר שאלתי ואתה גם השבת".
אבל את אלוהים החידה של יענקלה כלל לא הצחיקה אז הוא ביקש שיחדל מהמשחק הזה שכביכול שיחק איתו ולאחר מכן שלח אליו מלאך שיסביר לו שסבלנות האל קרובה לפקיעה ואפילו קרא לו יעקב, כדי שיבין שהוא רציני.
ויענקלה שבכל זאת היה ירא שמיים המשיך ואמר, "אלוהים שלי. אל תתעצבן עלי בבקשה שהרי אחרי הכל אני עבדך ובדמותך נוצרתי וכך גם אמות. בדרכך אלוהיי הלכתי בכל יום בחיי ומעולם לא סטיתי. אתה ורק אתה היית לי מופת".
אבל אלוהים עדיין לא הבין איך כל אלו קשורים לשאלה שיענקלה רצה לשאול או לאן לכאורה היא נעלמה. השאלה.
אז הוא קימט את פניו הגדולות עד שנראו כמו ירח מעוך. ויענקלה הבין שקשה לו, לאלוהים. אז הוא ויתר קצת על כבודו והסביר בענווה ובשקט שכל מה שיש לו בחיים אלו רק הדברים שנתן לו האל. גופו, תאוותו ומחשבותיו.
אבל את אלוהים כל ההסבר הזה לא הצחיק ואפילו להפך. אז הוא עשה בדיוק מה שעושה כל איש שמן כשהוא זקוק למעט נחמה.
עד ששבע מהיענקלה שלו.
אי וי אולוקיטה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-6 חודשים הודעה שמחה ללא כותרת Ortash
כשאני עייף, או מדוכא, או סתם במצב רוח כללי ירוד אני פשוט בא לשייט ברשימת הסיפורים שלך, זו פשוט התרופה הכי טובה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-6 חודשים תרגיש חופשי I.V olokita
-
-
