פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 536 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 שנים ו-6 חודשים הקומונה - זיכרונות שומר היערות מהעבר הרחוק (ומנקודת מבט אחרת) שומר היערות
'הקומונה', ככה החלטנו לקרוא לזה.
הכול התחיל כשטנגו כינס אותנו לישיבת הדירה הראשונה. עד אז היינו די מנותקים זה מזה. אני – סטודנטית לספרות, עם חיבה עזה לספרי פנטסיה, טנגו – מייסד קהילת דו קיום של יהודים וערבים, רותם – רקדן וחשפן (כן, כן...), ואיילה – אמנית מיצג. חוץ מטנגו כולנו בעלי מקצועות אינדיבידואליסטים, וחוץ ממנו כולנו באמת חיינו בתוך בדידות גדולה. אני יכולה להעיד לגבי עצמי, שלאחר גירושי הוריי אי שם בסוף התיכון, איבדתי את האמון בבני אדם. לא ראיתי יותר כל צורך בחברויות וביצירת קשר עם אנשים. הספרים הפכו לחבריי הטובים ביותר, ובראשם – ספרי הפנטסיה, שאפשרו לי בריחה אמתית לתוך עולם דמיוני. רכבתי על גבי דרקונים, התחממתי מול האח בטירות אפלות, וישנתי בפונדקי דרכים שורצי נוכלים וקוסמים רשעים. ביכיתי על כך שאין בספרות הישראלית יצירות פנטסיה גדולות, והצבתי זאת לייעוד עבור עצמי – להיות סופרת הפנטסיה הישראלית הראשונה.
מסתבר שמרכז הבית שלנו הוא הכיור. כולם אוכלים וכולם משתמשים בכלים אבל אף אחד לא שוטף והם מצטברים בכיור. האמת שאני ראיתי את הערימה המטונפת שהולכת וגדלה שם אבל לא היה לי האומץ להגיד משהו. איכשהו אני תמיד מרגישה שאני קטנה וחסרת חשיבות ביחס לאחרים, בטח ביחס לשלושת האנשים האלה שהצטרפתי אליהם למגורים, כל אחד מהם נראה לי איזה אישיות רמת מעלה, טנגו עם הקהילה שלו והערכים והעקרונות שהוא תמיד מדבר עליהם, איילה השקטה והיפהפייה והכישרונית, ורותם שהאמת עדיין לא ירדתי לעומקו, אבל חשתי הרבה כבוד כלפי מישהו שמוכן לחשוף את עצמו בצורה כל כך מטורפת. בכל אופן, אני לא אמרתי כלום בעניין, אבל יום אחד כשהיינו כולנו בבית, באיזה ערב גשום, וזה נדיר שכולם נמצאים יחד בבית, הם כולם די עסוקים חוץ ממני שמסתגרת בחדר וכותבת רוב הזמן, ואז טנגו עבר בין החדרים וקרא לכולם לסלון. זו הייתה הישיבה הראשונה של הבית.
הבית שלנו הוא דירה קטנה. לכל דייר יש חדר משלו אבל החדרים קטנים מאוד. הסלון הוא כוך עם מרפסת קטנה הפונה ישירות לעץ פיקוס ענק ושורץ עטלפים, והמטבח זה מטבחון קטנטן צמוד לחדרון שירותים ומקלחון.
טנגו, שחולק איתי את האהבה לספרים, מחזיק מלאי אדיר של ספרים. בגלל שהחדר שלו, כמו של כולנו, כל כך קטן, והוא משמש בתור המטה של קהילת הדו קיום שלו, אין לו מקום בחדר לערימות הספרים. לכן הסלון הפך לספרייה – כל הספרים דחוסים בצפיפות רבה לתוך מדפי עץ שמקיפים את כל הסלון הקטן, וריח של נייר וכריכות ישנות אופף את החדר. אני אוהבת את הריח הזה. הספות הישנות בסלון משתלבות נפלא עם מדפי הספרים. האווירה היא מאוד אינטיליגנטית.
"מישהו ראה את הכיור לאחרונה?" טנגו שאל ואנחנו בהינו בו, ישובים על הכורסאות המרופטות בסלון הספרייתי.
"כולכם עוברים במטבח כל הזמן. המקרר נפתח ונסגר כל שלוש דקות. ואני לא מתחיל לדבר בכלל על זה שהדברים שלי במקרר נעלמים לי כל יום. אבל הכיור. למה הוא נראה כמו שהוא נראה?"
אני הבטתי באיילה ורותם. אני כזו חסרת ביטחון שגם אם יש לי מה לומר, אני מחכה שמישהו אחר יתחיל קודם.
"אלי אל תבוא בטענות, אני בקושי נמצא כאן." אמר רותם. וזה נכון, רוב הזמן רותם בכלל לא נמצא בבית. יותר נכון – בלילות הוא עובד, או איך שלא נקרא לזה, ובמשך היום הוא סגור בחדר, ישן.
"זה ממש לא נכון." ענתה לו איילה. "כל יום אתה חוזר בארבע לפנות בוקר, פותח וסוגר ת'מקרר כמו איזה דב קוטב, מרעיש בכל הבית, ושאני אתחיל לדבר על הבחורות שבאות אתך ועל הקולות והרעשים שאתם עושים?" החדר של איילה צמוד לזה של רותם, אז סביר להניח שאם רותם עסוק בפעילות רועשת כלשהי, איילה תשמע את זה. החדר שלי לעומת זאת ממוקם בצד השני של הדירה. לא שזה ממש משנה כי הדירה שלנו קטנה מאוד. בכל אופן, אמרתי לעצמי שכדאי להיות ערה לילה אחד בארבע לפנות בוקר. נשמע מעניין.
"טוב, איילה, תעשי טובה."
"אל תגיד לי 'תעשי טובה'".
"רק רגע חברים." טנגו עצר אותנו. "אני לא נכנס עכשיו למי עושה מה. כל מה שביקשתי להעלות כאן הוא שהכיור מטונף. אני מציע שנתחיל מתכונת של תורנויות. כל ערב מישהו אחר מנקה את הכיור."
"נו באמת..." המלים האלה יצאו מפי כולנו. אף אחד לא ממש רוצה להיכנס בדירה שלו למשטר של תורנות מטבח. מספיק היה לנו השירות הצבאי, שכולנו סיימנו אותו ממש לא מזמן והוא עוד חרוט בזיכרוננו על שלל הטראומות שחווינו שם. אבל לא אחד כמו טנגו ייתן לנו, חבורת צעירים זבי חוטם ונרקיסיסטיים, לטרפד את הרעיון שלו. וכאן המקום לומר מילה או שתיים בנוגע לטנגו. מדובר בגבר צעיר ונמוך קומה, שמנמן, מעוטר בשיער חום מקורזל וזקן דוסי למראה, ומשקפיים גדולים ועבי מסגרת. בקיצור – ממש לא בחור אטרקטיבי. יחד עם זאת, יש לו ביטחון עצמי אדיר וכריזמה רבה. עוד נקודה לזכותו היא הקול שלו – יש לו קול עמוק ורדיופוני כמו של שדרן רדיו בתכנית לילה. והיו כמה פעמים שבהן חברות התקשרו אלי לנייד והייתי במקלחת ואז הוא במקרה ענה, ואחר כך הן תחקרו אותי שעות מי הוא רק בגלל הקול שלו. ועל אף מראהו המוזר, אני יודעת שלא היה לו קושי רב בכל הקשור למין הנשי. אני הערכתי אותו בעיקר בגלל הערכים שלו. טנגו מגדיר עצמו כקומוניסט. הוא חבר בתנועת חד"ש ובחדר שלו יש לו על קיר אחד פוסטר של סטאלין ועל השני את הדגל האדום של ברית המועצות. הוא לא מאמין בצבירת רכוש וכן מאמין בכך שכל בני האדם שווים. באותם ימים הוא היה עסוק בהקמת כפר חקלאי של יהודים וערבים שיהווה, לדבריו, דוגמא לאיך מדינת ישראל כן אמורה להיראות, מתוך תקווה שיקומו יישובים נוספים על פי המודל הזה. הוא כבר החל לארוז את דבריו המעטים כיוון שבקרוב, כך אמר, הוא עובר לכפר שרוקם עור וגידים.
בקיצור, טנגו שכנע אותנו. עוד באותו הערב הוכנה רשימת תורני כיור ונתלתה עם מגנט על דלת המקרר. אבל רותם זרק לטנגו בזמן שזה תלה את הרשימה – "תשמע לי. אני גדלתי בקיבוץ ולא סתם אני עכשיו גר בתל אביב. הספיקו לי כל השיתופיות והחרטא האלה. אל תהפוך אותנו לקומונה." ואיילה, שאהבה לעקוץ את רותם על כל דבר שנהג לומר (ובסתר לבה הייתה דלוקה עליו רצח, אני בטוחה בזה), מיד כתבה בראש הרשימה 'הקומונה'.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 שנים ו-6 חודשים מבט אחר... אברהם
מבט אחר.
זה לא פשוט לגבר לכתוב מזווית ראייה של אישה ולהפך.
לקח לי כמה דקות להתאפס, שהרי בזיכרוני אתה חקוק כגבר "שומר היערות"
לאחר שהבנתי את העיקרון חזרתי לקרוא מההתחלה.
כתוב מעולה. גם מהמבט האחר.
בעיניי נצטיירה תמונה נוספת - מעבר לזו שרצית להביע, באשר לחיים של שגרה בתוך בועה של קומונה -
ואפשר שבדמיוני הפרוע מצאתי שאתה מגלם כאן שני תפקידים, גם כמספר\ת,
וגם כדמות נוספת, עם השער המקורזל, המשקפיים עם המסגרת "לא אטרקטיבי - אבל כריזמטי - טנגו.
"טנגו" הדליק אצלי נורה, כי לטנגו צריך שניים, "טנגו שחולק אתי את האהבה לספרים"
לסיכום יכול להיות שכל מה שכתבתי כאן הוא הבל ורעות רוח, אך לו אני הייתי כותב, כך בדיוק הייתי כותב.
כי זו "מחלה" של סופרים\כותבים לתת סימנים של "עמי ותמי" באשר לזהותם בתוך הסיפור.
הניגודים שיצרת אצל טנגו:
לא אטרקטיבי - אבל כריזמטי
נמוך - אבל עם קול רדיופוני,
טנגו עם הקהילה שלו והערכים והעקרונות שהוא תמיד מדבר עליהם (ועוד שלא אעמוד כרגע עליהם)
זו דרך נאותה להציג את הכותב או את מאפייניו.
באשר לתוכן עצמו, אהבתי מאוד, אך הוא שווה ניתוח בפני עצמו.
ככל שהסיפור נראה פשוט ופשטני נמשכתי מאוד לקרוא אותו, וזה מוכיח, מבחינתי, ולעניות דעתי הצנועה, שיש כאן הרבה יותר מהכתוב.
כל הכבוד לך.
"ואל תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 שנים ו-6 חודשים מעניין כמה זמן החזיקה הרשימה ומי נשבר ראשון ולא שטף את הכלים בכיור . Miaka (ל"ת)
-
