ואם הייתה לך ההזדמנות לחזור אחורה, להתחרט על דבר אחד, מה אתה היית עושה?
טוב, זה קל.
מרבית האנשים היו אומרים לה פעם אחרונה שהם אוהבים, לא נותנים לה ללכת, מחבקים אותה רק עוד לילה אחד לפני שהכל נגמר. היו שלא קונים את אותו המכשיר שהחזיק בדיוק יומיים והתקלקל, לא שותים את המשקה האחרון, לומדים קצת יותר למבחן ההוא, קמים חמש דקות קודם או לא מפספסים את התור לרופא השיניים, אבל אני, אני רק רוצה עוד שלוש שניות בשביל לנשום.
הצעקות, האיומים, הדם, הסכין, הכל חוזר אליי בכל דקה שבה רכבת המחשבות מחליטה להעלם. ככה זה, האפלה מוצאת דקה שבה השמחה נחלשת ומשתלטת על הכל כמו ערפל בבוקר חורפי.
אני עוד זוכר את הדמעות הגולשות על לחיו, המבט החלול והקר, הצרחה הנקטעת כקערה הנשברה על רצפת החדר והדם ששטפתי מידי.
ולפעמים, בלילות ללא שינה, אני עוד מביט בידי ורואה את אותו הדם האדום כורד באור שמש, שרק מחפש עוד המשך, למרות שלא נותר על ידי דבר.
אז למה שלוש שניות אתם בטח שואלים, כי שלוש שניות זה בדיוק מה שחסר. בכל שניה אתה לוקח נשימה אחת, שאיפה אחת, אוויר נכנס ואוויר יוצא, והמחשבות מתחלפות ללא הפסק.
בשניה הראשונה אתה מסלק את הכעס,
בשניה שאחריה אתה מסלק את המחשבות,
ובשלישית אתה לומד מחדש כיצד לנשום.
אז עכשיו תתרגל לאותם התיוגים, "רוצח" "פושע" "לוקח חיים", ואתה קצת אבוד בין אלפי המחשבות, מחפש יציאה אך על הדלת שומרים חיילים.
איך מהתערבות קטנה, שעמום וקצת כושר, חשבתי שאני יכול להחליט בשביל אלוהים?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
